טבעם של הטוב והרע

שתפו סרטון זה:

מהו טוב ומהו רע?
מדוע אנו אומרים שאדם מסוים או דבר מסוים הוא טוב או רע?
מה קובע את ההחלטה שלנו?

יש ענף שלם בפילוסופיה שעוסק בשאלת הטוב והרע, או הטוב אל מול הרשע.
ענף זה נקרא "מוסר" או "אתיקה".
אך, האם ישנו בסיס כלשהו לפילוסופיית המוסר או האתיקה?
אני מתכוון, האם אנו באמת יכולים למצוא דבר כלשהו או התנהגות כלשהי שהיא טובה או רעה באופן מוחלט, ללא קשר לנסיבות או לנקודות מבט שונות?

האם באמת יש לנו צידוק הגיוני לסווג אנשים או התנהגויות לטובות או רעות, כפי שאנו עושים בדרך כלל?
ואם אין לנו? אם נגלה שאין באמת "אדם רע" או "התנהגות רעה", איך נתמודד עם עולם שכזה?

בסרטון זה תמצאו תשובות לכל השאלות הללו, והרבה יותר מכך.

  • מטר

    זו תפיסת עולם מאוד ילדותית. טוב ורע בהחלט קיימים בעולמנו. נכון שלפעמים הם מטושטשים אבל לפעמים הם מוחלטים וברורים כמו ההבדל המוחלט והברור בין שמש לירח. יש אנשים שבוחרים ביודעין לעשות מעשים רעים בידיעה שזה פוגעני וניבזי, בגלל שזה משרת אינטרסים צרים שלהם. זה לא מכשיר את המעשים שלהם להיות טובים. יש להבדיל בין "אגואיזם" לבין "טוב". מעשה אגואיסטי הוא מעשה שמשרת אינטרס צר שלי. מעשה טוב הוא מעשה שמשרת את טובת הרוב. את טובת הציבור. נכון שלפעמים הציבור לא יודע או לא רואה עין בעין כל מעשה כטוב או כרע. זה קשור ביחסי הציבור שיש לאופנות פוליטיות שונות. לפי פילוסופיית החיים שלך גם אונס יכול להיות טוב כי האנס הצליח להגיע לפורקן מיני. אבל לא! לרצוח זה רע! להעלות מיסים לעשירונים העליונים זה טוב כי ככה בין היתר אפשר לסלול כבישים טובים ופחות אנשים יהרגו בתאונות דרכים. להעלות מיסים לעשירונים הנמוכים זה רע. זה מגביר את הסבל בעולם ופוגע בחלשים.

    • מטר שלום,
      אני מודה לך על מכתבך הכנה.
      אני בהחלט מבין את התגובה שלך.
      ההבנה שטוב ורע מוחלטים אינם קיימים היא מאוד לא פשוטה.
      נדרשה לי הרבה כנות עצמית ואומץ להכיר באמת זו, כיוון שבמבט ראשוני היא הרגישה מאיימת.
      הייתי רגיל לסווג את הדברים והאנשים לטובים ולרעים, וזה נתן לי הרגשת סדר ברור בעולם. לעומת זאת, כשגיליתי שההגדרות ה"ברורות" של טוב ורע אינן נשענות על שום אמת מידה אובייקטיבית, זה היה זעזוע לא פשוט. הרי איך אפשר לשפוט את העולם על מנת שהטוב ינצח את הרע, אם אין טוב ורע מוחלטים?
      אך ככל שהעמקתי להבין אמת זו הבנתי שהיא אינה פוגעת בקידום הטוב המשותף, אלא להיפך, רק מחזקת אותו.

      הדברים שהצגתי אינם פילוסופיית חיים שלי אלא תגלית של האמת כפי שהיא.
      ממש כמו שהתגלית שהארץ הינה כדור ולא מישור לא הייתה פילוסופיית חיים אלא תגלית של האמת כפי שהיא. תגלית זו לא גרמה לאנשים ליפול מכדור הארץ, אלא להפך, להבין טוב יותר איך הארץ היא גם מישורית מנקודת מבטם אך גם כדור מנקודת מבט רחוקה יותר.

      לפי התגובה שלך אני מבין שמאוד קשה לך רגשית לשמוע את הדברים שהצגתי, אך אני מזמין אותך לבחון לעומק ובאומץ את העובדות:

      האם יש משהו שהוא לחלוטין רע?
      אתה אומר שלרצוח זה רע תמיד, אבל איפה עובר הגבול הברור בין רצח (שהוא רע) להרג שאינו רע מבחינתך. האם אתה אוכל בשר? לאכול בשר זה רצח.

      אתה חושב שיש אנשים שבוחרים ביודעין לעשות מעשים רעים. האם אתה אי פעם עשית ביודעין, בכוונה וברצון מעשה רע? אם כן, מה? אם לא, אז איך אתה יודע שאנשים אחרים כן עושים רע בכוונה?

      אתה מגדיר מעשה טוב כמעשה שמשרת את טובת הציבור או את טובת הרוב. אבל מה היא טובת הציבור? יש מקומות בעולם בו רוב הציבור רוצה מדינה דמוקרטית ויש מקומות בעולם בו רוב הציבור רוצה מדינת הלכה. אז מהי טובת הציבור? האם ביכולתך להגדיר את טובת הציבור כך שכל (או אפילו רוב) האנשים יסכימו איתך? נסה זאת. תגלה שזה בכלל לא פשוט. וגם אם תצליח להגדיר משהו טוב ש51% מהאנשים מסכימים איתך? האם זה אומר ש49% האחרים פשוט טועים ולא יודעים מה טוב עבורם?

      אני מזמין אותך להרהר שוב על הדברים שהצגתי כי לא הבנת אותם כפי שאני מבין אותם.
      כתבת: "לפי פילוסופיית החיים שלך גם אונס יכול להיות טוב כי האנס הצליח להגיע לפורקן מיני"
      אבל אני אמרתי שהטוב והרע הם יחסיים, לכן אונס לא יכול להיות טוב. אין כזה דבר טוב מוחלט.
      מבחינת הקורבן והאנשים היקרים לו הוא רע. רע מאוד. מבחינת האנס הוא טוב, הוא משרת צורך שלו, אחרת הוא לא היה עושה זאת. אם תרצה להיות מדויק יותר, זה טוב עבור חלק ספציפי במערך הנפשי של האנס. הצורך המיני, למשל. אך זה לא טוב עבור חלקים אחרים שבו, כמו למשל חלקים שלא היו רוצים לפגוע באדם אחר, או חלקים שלא היו רוצים להסתכן בכניסה לכלא.
      אין פה שום הצדקה של מעשה האונס. זוהי פשוט ראייה נייטרלית על איך שהדברים קורים.

      אני מאוד מבין את התגובה שלך, כי לרבים קיים חשש שראיית עולם שבה אין טוב ורע מוחלטים נותנת לגיטימציה למעשים כגון אונס ורצח.
      אבל אם תעמיק מעבר לתגובה הראשונית, תראה שזה לא כך.
      אני אדם שמקדיש את רוב חייו לעשיה למען אנשים אחרים. האם לדעתך הרצון שלי להשקיע כל כך הרבה מזמני ומרצי למען העולם יכולים לנבוע מתפישת עולם המעודדת אונס ורצח?

  • שמעון

    שמחתי לפגוש עוד מישהו שמחפש את האמת והטוב.

    ונהנתי מהרבה מאוד מהדברים שבסרט.

    אבל אני לא מסכים עםנקודת המוצא: שהטוב הוא מה שמשרת את האינטרסים שלי, או את המטרות שלי, או את השאיפות שלי (כפי שנאמר בתחילת הסרט). על סמך נקודת מוצא זו מוסקים כל המסקנות שבהמשך.

    את הטוב אני מרגיש בקרבי כמשהוא לעצמו. אני לא עושה אותו בשבילי. אלא הפוך. אני בשבילו. רצוני לעשות טוב. רצוני לעשות ישר.

    וממילא הטוב אינו "יחסי". הוא מוחלט.

    כמדומני שזה גם מה שקיים אצל כל בני האדם. אצל כולם יש באיזשהו מקום בלב רצון להיטיב לזולת.
    תודה רבה לך ולכל האנשים הטובים שרוצים להרבות טוב ויושר!

    • הי שמעון,
      תודה רבה על תשובתך.
      אני רוצה לאתגר אותך ולבקש ממך לפרט בצורה מדויקת מהו הטוב עבורך.
      תן דוגמאות של דברים שאתה קורה להם טוב.
      לאחר מכן אוכל להראות לכך שגם מה שאתה קורה לו טוב, אתה עושה עבור עצמך.

      כל מה שאנו עושים אנו עושים עבור עצמנו. גם הדבר האלטרואיסטי ביותר, כמו מתן בסתר שאינו מזכה אותך בגמול או הכרה אתה עושה עבור עצמך. אתה עושה זאת כי גורם לך להרגיש טוב, להרגיש שעשית את הדבר הנכון וכדומה.

      בעבר כתבתי על כך מאמר . אני מזמין אותך לקרוא אותו.
      כל מה שאני עושה, אני עושה עבור עצמי: http://tsurtaub.blogspot.co.il/2012/07/blog-post.html

      • שמעון

        צור
        תודה על האתגר. אני אוהב אתגרים.
        אבל יותר חשוב לי שדבריך מכריחים אותי לבדוק את עצמי עוד פעם, שלא טעיתי או השליתי את עצמי. קראתי גם את מאמרך שאליו קישרת.
        אני מסכים איתך לחלוטין שלא ניתן לעשות משהו אם אינך רוצה בו. ושאף אחד לא יכול לכפות עלינו את רצונו. מה שאיני מסכים הוא שמה שאני רוצה הוא בשביל עצמי.
        הרצון להיטיב הוא משהו שלא אני יצרתי. הוא נמצא שם. נקודה. וכמה שניסיתי לחפש סיבות קודמות לרצון הזה – לא מצאתי. לכן אני מרגיש שאני מזוהה עם הרצון להיטיב. אין לי שום בעיה בזה שהרצון הזה להיטיב גם מענג אותי מאוד. מאוד מאוד. זה נפלא. כי זה גם אומר שהרצון הזה להיטיב הוא לא משהו שאני צריך להילחם בו. אבל הוא לא מתחיל משם.

        אתן לך כבקשתך גם דוגמא לרצון לעשות טוב.
        אני רוצה לשמח אותך. לכן הגבתי למאמרך.
        זו לא הסיבה היחידה שהגבתי. אבל זו אחת מהן.

        אני רוצה להוסיף.
        ברור שיש בי גם צדדים אגואיסטים. אני מרגיש אותם טוב טוב.
        וגם במה שהגבתי יש גם צד אגואיסטי, שאני נהנה לדון על ענייני הטוב והיושר, שקרובים מאוד לליבי. ה"אגואיסטיות" איננה דבר רע.
        ה"אגואיסטיות" פרושה: התחושות שאני מרגיש בעצמי. כי את התחושות של אחרים אני לא יכול להרגיש. רק את שלי. אפשר להשתמש בה לרע. ואפשר להשתמש בה לטוב, גדול מאוד מאוד. כי רק אני, מכל העולם, יכול להשתמש בכוחות האלו שנמצאים בקרבי. וזה האתגר שלי בחיים.

        תודה על ההקשבה
        אני מקווה שהובנתי.
        שמעון

  • Eyal

    שלום ותודה על שיתוף דרכך. אכן יעזור לנו מאוד להכיר את נטייתנו כבני אדם להכליל כטוב את מה שמשרת אותנו וכרע את מה שמגביל אותנו. אך יש לשים לב כי אף שהרחבת האגואיזם שלי (אהבה עצמית) לכלל האנושות משמעותה אהבה כלפי כל בני האדם, אין משתמע מכך שהאהבה, או הטוב כביטוי של האהבה בהיבט הפעולה, נובעת מהאגואיזם שלי. הנחתך כי אין טוב או רע כשלעצמם היא הנחה שמבוססת על החשיבה בלבד, אך ישנם היבטים נוספים לאדם, כפי שבאו לביטוי בשתי התגובות שלפניי אצל שמעון בהיבט הרגש, הלב ואצל מטר בהיבט הרצון, הפעולה. אם אנו מפרידים עצמנו מהחיים על-ידי חשיבה בלבד, אנו עלולים להגיע למסקנות שמבטלות את שאר היבטנו ובכך כבר מאפשרים לישות "רוע" לפעול דרכנו. הקשבה עמוקה של כל ישותנו בדגש על התעוררות לשאלת ה"אני" ומתוכה, דרך בהירות מחשבתית, יציאה לפעילות משרתת בעולם – זו להבנתי, תחושתי ורצוני מהות ה"טוב".
    כל טוב

    • אייל שלום ותודה על תגובתך,
      התובנה שהטוב והרע אינם קיימים מוחלטים איננה הנחה ואינה מבוססת על חשיבה.
      היא תוצאה של חקירה באמצעות התבוננות עצמית וחשיבה לוגית, על כל ההיבטים: שכל, רגש, רצון (מעשה).
      אם תוכל לתת דוגמאות של משהו שהוא טוב או רע באופן מוחלט לדעתך, נוכל לפתח את הדיון.

      משלושת התגובות הראשונות שהועלו פה, אני רואה שאחד הקשיים העיקריים בהבנת הרעיון של טוב ורע מוחלטים נובע מבלבול ביחס למושג ה"אגואיזם".
      לרוב אנחנו חושבים שאגואיסט הוא זה שעושה עבור עצמו בלבד, וזה שונה מלהיות אלטרואיסט, כלומר זה שפועל מתוך אהבה או רצון לעשות למען אחרים.
      למעשה שתי התופעות הללו הן אותה תופעה, ונמצאות פשוט במיקום אחר על הסקאלה.
      אדם לא יכול לעשות משהו שהוא אינו חפץ בו. כל דבר שאנו עושים אנו עושים כי קיים בנו דחף, צורך, עניין לעשותו. לכן כל דבר שאנו עושים אנו עושים עבור עצמנו. אנו עושים כדי לתת מענה לדחף שלנו, בין אם הוא פיסי או רגשי.
      בעבר כתבתי על כך מאמר. אתה מוזמן לקרוא: http://tsurtaub.blogspot.co.il/2012/07/blog-post.html

      אגואיסט הוא אדם הרואה עצמו נפרד מאחרים ולכן אכפת לו רק מעצמו.
      אלטרואיסט הוא אדם הרואה באחרים חלק ממנו, ולכן אכפת לו מאחרים ממש כפי שאכפת לו מעצמו.
      האם האוהבת את בנה איננה אלטרואיסטית. היא פשוט רואה את בנה כחלק ממנה, ולכן לאהוב אותו ולהשקיע בו זה בדיוק כמו לאהוב את עצמה.
      האלטרואיטס אינו מקריב את עצמו למען אחרים. נפוך הוא. האלטרואיטס הוא האגואיסט הטוב ביותר.
      הוא מבין או מרגיש ששאר העולם הוא חלק ממנו, ולכן בפועלו למען העולם הוא פועל למען עצמו.

      אני משקיע את רוב חיי למען העולם, ואני מודע לחלוטין שאני עושה זאת כדי לתת למענה לאהבה שקיימת בי לעולם. תקרא לי אלטרואיסט, (ואני אסכים איתך) אך אני מודע לחלוטין לכך שאני עושה זאת עבור עצמי ועבור האהבה שבי.

  • אר.

    אם אתה עושה מה שרע בעיניך לחברך, וזה עושה לך טוב, מה זה אומר?
    זה אומר לדעתי שאתה במודע עושה דברים שהם רעים ושואב מכך הנאה, זה ההגדרה בעיניי לאדם שהוא רשע.
    הוא נהנה מזה שהוא פוגע. כיצד זה מוסיף לחיוביות של העולם?
    לפי הסרטון זה נשמע שזה טוב עבור האדם שעושה מעשים כאלה ושזכותו להרגיש כך.
    לא חושב שגם מציג הסרטון מאמין שזכותו של האדם להרגיש טוב עם מעשים שהוא יודע שהם מוגדרים כרעים.

    • אר, שלום ותודה על תגובתך.
      בסרטון לא דיברתי על רשע או על זכותו של אדם להרגיש כך או אחרת.
      אדם השואב הנאה מגרימת סבל לאחרים, נהנה מכך. לכן מבחינתו זה טוב.
      אם נגדיר שרשע הוא זה הנהנה מסבלם של אחרים, אז רשע הוא בהחלט כינוי הולם לאדם זה.
      אך הדבר החשוב להבין הוא שמבחינתו הוא אינו עושה דבר רע. הוא עושה דבר טוב.
      אם הוא היה חושב שזה רע, הוא לא היה עושה זאת.

      חבורה של בריונים המציקים לילד קטן לא מרגישים שמה שהם עושים הוא רע. הם לא מרגישים את הסבל של הילד הקטן. הם מרגישים שהם "גברים", שהם חזקים יותר, זה נותן להם בטחון עצמי. מבחינתם מה שהם עושים זה טוב, כי זה מרגיש להם טוב. אם זה היה מרגיש להם רע הם לא היו עושים זאת.

      לא אמרתי שיש לאנשים זכות להרגיש כך או שאין להם זכות להרגיש כך.
      זכות זה מושג מלאכותי, המצאה של החברה האנושית. חיה לא טורפת חיה אחרת כי יש לה זכות לכך. היא עושה זאת כי היא רעבה.

      אני משתדל להסתכל על המציאות מעיניים ניטרלייות, כמו מדען.
      מה שאני רואה הוא שאנשים שגורמים סבל לאחרים לא חושבים שהם עושים רע, ולעיתים הם גם חושבים שהם עושים טוב.
      מחבל מתאבד מרגיש שהוא פועל למען העם שלו, הדת שלו ולמען אלוהים. למעשה מבחינתו הוא הגדול בצדיקים כיוון שהוא מקריב אפילו את חייו עבור האידיאל של הטוב בו הוא מאמין.
      האם עובדה זו צריכה לגרום לי לתמוך בו או להצדיק אותו?

  • עדנה

    הייתי מעדיפה שתדבר בעברית, עם כתוביות באנגלית אבל אני מבינה שאתה רוצה להגיע לדוברי אנגלית, אז טוב נו שיהיה. איך תסביר מעשים שנובעים מקנאה או נקמה? הרצון לפגוע במי שפגע בנו? ידוע לנו שאנחנו עושים דבר לא טוב, כמו הגנב שמאשים את החברה שגרמה למצבו והביאה אותו לחוסר בררה אלא לגנוב. הוא ישתדל להסתיר את מעשיו לא רק כדי לא להיתפס אלא כי הוא אכן יודע שהוא עושה מעשה רע. ויש דבר שנקרא מצפון. אתה יכול להסביר את המילה מצפון?

    • הי עדנה,
      תודה על שאלתך, היא מאוד יפה.
      הסברתי על כך גם בסרטון, אך כעת אסביר בצורה מעמיקה יותר.
      כדי להבין מהו מצפון חשוב להבין שהאדם איננו ישות מאוחדת.
      כל אדם מכיל בתוכו מאות ואלפי קבוצות אינטרסים שונות ואף מנוגדות.
      קבוצות אלו מתנהגות ממש כישויות נפרדות.
      קבוצות אלו לעיתים אף לא מכירות אחת את השניה, וזו הסיבה העיקרית שאנחנו לא רואים את עצמנו כריבוי.
      לרוב, בכל רגע מופיעה בתוכנו רק קבוצת אינטרסים אחת.
      אבל מי שאי פעם ניסה להתגבר על התמכרות, בין אם זה לאכול מתוק, לשתות קפה, לעשן או כל דבר אחר, יודע טוב מאוד שהוא לא אחד. יש לו בתוכו קול שרוצה דבר אחד ובו זמנית קול שרוצה דבר אחר.

      מצפון הוא תופעה רגשית בה אנו חווים בו זמנית את הרגשות של קבוצות אינטרסים שונות. אם מדובר בקבוצות בעל אינטרסים מנוגדים, אנו חווים יסורי מצפון. מצד אחד אנחנו רוצים להרוג ג'וק כי הוא מגעיל ומפחיד עבור חלק מסוים בתוכנו, ומצד שני יש בנו חלק שמרגיש רע, כי הוא לא רוצה לפגוע ביצור חי.

      אם פעולה מסויימת כוללת נוכחות של מצפון, כלומר קיימת נוכחות של חלק שחושב שהפעולה היא רעה,
      אנו לא נראה בה פעולה רצונית. אנחנו נגיד שלא הייתה לנו ברירה (כמו למשל בוס שצריך לבחור בין פיטורי עובדים לבין התרסקות החברה) או שזה נכפה עלינו (כמו למשל אדם שיודע שההימורים פוגעים במשפחה שלו אך הוא לא מצליח להתגבר על הצורך שלו להמר).

      יתרה מכך. אם נבצע מדידה כנה אובייקטיבית, נראה שמצפון היא תופעה מאוד נדירה בחברה.
      רוב המקרים בהם אדם פועל מתוך קינאה או נקמה הוא חושב שזה טוב. אפילו אם באיזשהו מקום הוא יודע שזה יפגע באחר, קיים אצלו צידוק מסוים שהופך את המעשה למעשה טוב בעינו. למשל, "היא פגעה בכבוד המשפחה, ולכן מגיעה לה להיענש…." וכדומה.

  • עדנה

    תודה על תשובתך. אני יוצאת מהנחת יסוד שהיא אמת מוחלטת אך לא ניתנת להוכחה מדעית כי המצפון גם אם הוא "תופעה נדירה בחברה" קיים בכולנו מעצם היותנו בני אנוש. הוא חלק בלתי נפרד מישותנו ולא נוכל לעולם להתכחש לו אם נרצה או לא. זה הטבע שלנו מלידה. אני טוענת שגם לרוצח או אנס סדרתי יש מצפון. זה חלק אינטגרלי ממכלול המרכיבים של הווייתו. משהו השתבש בדרך והביא אנשים כגון אלה לעשות מעשים קיצוניים בניגוד למצפונם. אפשר לטעון עליהם שאין להם מצפון כחלק מנפשם אך זה כמו לומר שאין להם מוח כחלק מגופם.

    • הי עדנה, אני מסכים איתך באופן מלא.
      המצפון הוא אמנם נדיר אצל בני אדם, אך רק בגלל שזו תכונה שלא מפתחים אותה כמעט בחברה שלנו.
      ממש כמו שאהבת חינם (אהבה שאינה מותנית בדבר) היא תכונה שקיימת בכל בני האדם באופן פוטנציאלי, אך היא כמעט לא באה לידי ביטוי בחברה שלנו.
      למעשה פיתוח המצפון הוא אחד הכלים להפיכת החברה שלנו לחברה ללא אלימות.
      ההנחיה "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך" לא באה מספיק לידי ביטוי בחברה שלנו כיוון שהמצפון אינו מפותח.
      אם המצפון היה מפותח, כל פעם שהיינו רוצים לגרום סבל למישהו אחר, גם אם יש בנו חלקים שמצדיקים זאת, לא היינו עושים זאת, כי היינו מצליחים לשים את עצמנו בנעליו של האחר ולראות את הסבל שאנו גורמים לו.

  • רונן

    לא בטוח ששווה את זמן הצפייה
    אנסה לתת לך חבל להיאחז בו בחיפוש אחר הטוב המוחלט.
    כולנו מסכימים שזריחת השמש בבוקר היא טוב מוחלט- בלעדי זה אין לנו חיים.
    מצד שני כולנו מסכימים גם, שאם השמש לא תשקע לעולם חיינו יהיו גיהנום. לכן אנו רוצים גם לילה.
    מכאן אתה יכול להמשיך הלאה- לדוגמא זיהום אויר שפוגע באור השמש ומגדיל את נזקי הקרינה- רע לכולם. מכן אתה יכול להמשיך לבד.

    • הי רונן,
      אינני מצליח להאחז בחבל שלך,
      כולם מסכימים שזריחת שמש בבוקר היא טוב מוחלט? האומנם?
      יש אנשים שלא יסכימו איתך.
      הם יגידו, אנחנו יכולים להתקיים גם ללא השמש. יש לנו טכנולוגיה שמאפשר לנו להתקיים בלעדיה.
      או שהם יגידו "השמש מחיה, אבל גם הורגת". היא עושה טוב אבל גם רע.
      למעשה הטיעון שזריחת השמש הוא טוב מוחלט, הוא טיעון המבוסס על טיעון אחר: החיים הם הטוב המוחלט. אלמליי חשיבות החיים, לשמש לא הייתה כל משמעות עבורנו.
      אבל גם פה תגלה שיש יותר מידי אנשים שלא יסכימו איתך.
      האם אתה מכיר אנשים החושבים שהרג למען אלוהים, למען הדת, למען המדינה, למען הכבוד וכדומה הם מוצדקים? אני מניח שאתה מכיר לא מעט.
      אז נוכל לומר, טוב, ערך החיים הוא לא הטוב המוחלט כיוון שלא כולם מסכימים על כך, אבל ערך החיים שלי עצמי הוא הטוב המוחלט, כיוון שכל אחד יסכים על כך שהוא רוצה לחיות.
      ואז תגיע לבית אבות ותגלה שיש אנשים שממש מייחלים למוות.

      עדיין, לא מצאתי טוב ורע מוחלטים. טוב ורע שכולם יסכימו עליהם.

      אם אתה חושב שמצאת טוב מוחלט, אשמח אם תפרט.
      אני מאוד אשמח ללמוד.

  • שמעון

    צור
    אתה כותב: "התובנה שהטוב והרע אינם קיימים מוחלטים איננה הנחה ואינה מבוססת על חשיבה.
    היא תוצאה של חקירה באמצעות התבוננות עצמית וחשיבה לוגית, על כל ההיבטים: שכל, רגש, רצון (מעשה)."
    במילים אלה משמע כאילו הטוב והרע שייכים למדעי הטבע, ואפשר ל"הוכיח" אותם, כך או אחרת.
    אבל כידוע אין זה כך, ואי אפשר לעשות נסיון מעבדתי בנושאים אלו. לא במקרה נושאים אלה שייכים מאז ומעולם למדעי הרוח.
    התיאוריה שאתה מעלה היא פרשנות למציאות, וניתן לתת גם פרשנות אחרת.
    רוב העולם לא סוברים שהטוב והרע הם יחסיים, אלא מרגישים באינטואיציה פנימית חזקה שיש טוב מוחלט. ואדם שמרגיש כך, בלבו, בנפשו, ומתוך כך גם בשכלו, לא יעזרו "הוכחות" לוגיות חיצוניות לשנות את האמת שהוא נפגש איתה. כמו שעיוור לא ישכנע אדם רואה בהוכחות לוגיות שאין כזה דבר צבע אדום.
    בברכה
    שמעון

    • הי שמעון,
      אני מבין את טענתך.
      יש לי חדשות בשבילך. נפש האדם היא חלק מהעולם. היא אינה נפרדת ממנו.
      ניתן לחקור אותה בצורה מדעית ממש כפי שניתן לחקור את הפיסיקה.
      יש לה מכאניקה מאוד מוגדרת. חוקים מאוד מוגדרים.
      רוצה כמה לדוגמא:
      כל אלימות היא תוצאה של פחד. (אם תחקור זאת תגלה שזה תמיד כך, ולא רק בגלל שמאסטר יודה אמר זאת 🙂
      עוד דוגמא:
      קינאה באחר נוצרת רק כשאני מרגיש שאיני מסוגל להשיג את מה שיש לו. (תבדוק זאת)
      עוד דוגמא:
      המחשבה תמיד מוקרנת לעבר או לעתיד. היא אף פעם לא נוכחת בהווה.

      כל אלו הם חוקים מכאניים של הנפש, וניתן לגלות אותם באותם האמצעים שמדע מגלה תגליות.
      באמצעות איסוף נתונים ופירושם. (או אם תרצה ביצוע ניסוי והפקה של תיאוריה).
      ההבדל היחיד הוא שאיסוף נתונים במימד של הנפש נעשה באמצעות התבוננות של התודעה, ולא על ידי מכשירי מדידה (כפי שנעשה במדעי הטבע).

      סוג המדע עליו אני מדבר קיים כבר אלפי שנים.

      אני כלל לא מסכים איתך שרוב העולם מרגישים באינטואיציה פנימית שיש טוב מוחלט, אחרת התפישות שלהם לגבי הטוב המוחלט לא היו כל כך שונות. רוב העולם תופש את הטוב המוחלט באמצעות מערכות אמונה שהוא התחנך בהם, בין אם זו הדת או החברה. (שאל יהודי, מוסלמי, הינדי ופגאני מהו הטוב המוחלט ותקבל תשובות שונות ואף מנוגדות) . יש הבדל רב בין אינטואיציה לאמונה. אלו שתי תופעות שונות לחלוטין.
      הסיבה שרוב העולם לא חושב שהטוב והרע הם יחסיים היא כי הוא מעולם לא שאל את עצמו מהם הטוב והרע, וקיבל כמובן מאליו את מה שלימדו אותו.

      אפילו אלוהים בעצמו לא יסכים עם התפישה הרווחת של הטוב המוחלט. אם יגידו לו שלרצוח זה רע מוחלט, הוא ישאל: אם כך למה אתם חושב שבראתי את הרצח?

  • Uri

    אין רוע מוחלט?

    זאת חשיבה מאוד נאיבית. אני לא יודע איך אתה יכול להצדיק התעללות בבעלי חיים חסרי ישע, חסרי אונים וחסרי קול. זהו רוע מוחלט, כמו-כן האנשים שתומכים במעשים אלה באמצעות הארנק שלהם אינם חפים מפשע.

    https://www.facebook.com/hasharon.vegan/videos/1745775882311269/

    • אורי היקר,
      אני מאוד מעריך את האכפתיות שלך כלפי בעלי חיים. גם אני מתנגד לאלימות כלפי כל יצור חי, בין אם אלו בני אדם או בעלי חיים.
      אני שמח על מה שכתבת, כי הוא מאפשר לי לחלוק סוד חשוב עבור כולם, ובמיוחד עבורך כפעיל למען זכויות בעלי חיים. סוד שהוא הסיבה שבגללה היה לי חשוב ליצור את הסרטון הזה.
      שים לב הייטב:
      אני מעולם לא הצדקתי התעללות בבעלי חיים.
      אני בפשטות אומר שאין כזה דבר רוע מוחלט. כן, גם לאכול בשר זה לא רוע מוחלט, מהסיבה הפשוטה שיש אחרים ממך שלא רואים בזה משהו רע. אתה יכול לומר שהם טועים ועוורים, אבל על סמך מה? מה הופך את תפישת הטוב שלך לנכונה ואת תפישת הטוב של האחר לשגויה?
      בטבע עצמו יש טורפים האוכלים בעלי חיים אחרים, ואלו מתים מוות איטי ביסורים רבים ביחס למוות המהיר במשחתות. האם הטורפים בטבע הם רוע מוחלט?
      אני עצמי פועל למען רווחת בעלי חיים וכמעט ולא אוכל בשר מלבד דגים, וגם זה לעיתים מאוד נדירות. אבל אני לא צריך להשלות את עצמי בתפישה שאני מחזיק בטוב המוחלט . אני פשוט פועל למען הטוב שלי, והטוב שלי הוא חמלה לכל יצור חי.

      חשוב שתבין זאת, כי אם אתה רוצה להצליח לקדם חמלה בעולם למען בעלי חיים, אינך יכול לקרוא לאנשים שאוכלים בשר פושעים ("האנשים שתומכים במעשים אלה באמצעות הארנק שלהם אינם חפים מפשע"),
      וזאת מהסיבה היחידה שבמקום לפתוח להם את הלב, אתה רק תסגור אותו.
      כיום רבים מהפעילים למען זכויות בעלי החיים ממש שונאים את כל מי שלא חושב כמוהם, ולכן במקום לזרוע חמלה הם זורעים שינאה. אלו שפועלים כך, לא רק שלא מקדמים חמלה עבור בעלי חיים, אלא מחלישים אותה. חמלה אינה יכולה להיות סלקטיבית. ממש כפי שאינך שונא את האריה על כך שהוא אוכל את הצבי, אל תשנא את האדם שאוכל בשר. במקום זאת נסה להגיע אליו מתוך הבנה שיש לו תפישת טוב שונה משלך ולפתוח את ליבו.

      מאז שהבנתי לעומק שהטוב והרע המוחלטים אינם קיימים, ושלכל אדם יש תפישת טוב שונה, הצלחתי לקדם טוב בעולם הרבה יותר משהצלחתי לפני כן. הסיבה הפשוטה לכך היא שהפסקתי לשנוא את האנשים שלא חושבים כמוני.
      המוטיבציה שלי לעשות שינוי בעולם לא נובעת משנאה לאלו שעושים רע בעייני, אלא מאהבה לטוב שאותו אני רוצה לקדם.
      כך, על ידי שאני מבין אנשים אחרים במקום לתקוף אותם הם מרגישים שאני מקשיב להם. כתוצאה מכך הם נפתחים ומקשיבים לי. בדרך זו רבים מבינים את ההגיון שבצורת המחשבה שלי, ומאמצים אותה לעצמם.

  • עדנה

    השאלה שאני שואלת את עצמי כשאני רואה את הסרטון שאורי העלה הוא האם האנשים בסרטון פועלים כך בקור רוח זדוני או אולי מתוך פחד ורתיעה שאינם ברורים לי? האם הם מכאיבים לבעלי החיים מתוך דחפים סדיסטיים? אני באמת לא יודעת.

    • שאלה טובה,
      חקרתי את השאלה הזו וגיליתי שאנשים הפועלים מאלימות פועלים מתוך כאב ופחד.
      הם לרוב חוו בחייהם אלימות שהופנתה כלפיהם, או שצפו באלימות שהופנתה כלפי אחרים.
      הכאב שנוצר כתוצאה מכך, סוגר את הלב. ממש כך.
      מי שחווה אלימות וכאב, ולא הצליח להתגבר עליהם, כבר לא מאמין בטוב, לא מאמין באכפתיות או חמלה.
      הוא לא מרגיש את הכאב של אחרים. הוא סגור בכאב של עצמו, מרגיש נבגד על ידי העולם.
      כולנו מכירים זאת במידה זו או אחרת. כשמישהו תוקף אותנו, צועק עלינו או מעליב אותנו, הדבר האחרון שאנו מרגישים לאחר מכן זה אכפתיות או חמלה כלפי האנשים שסביבנו. לאחר כמה זמן הרגשת הכאב נעלמת ואנו חוזרים להיות אדיבים ונחמדים.
      למרבה הצער יש אנשים שנפגעו כל כך עד שהכאב כלל לא עוזב אותם.

      לעיתים זה מגיע למצב של הנאה מסבל של אחרים. הנאה זו יכולה לנבוע ממספר גורמים. היא עשויה להיות מעין הרגשת נקמה (פיצוי) על הכאב שאותו אדם חווה. לעיתים, כשמדובר באדם חסר בטחון עצמי המתעלל באדם חלש ממנו, הוא נהנה מכך כי זה גורם לו להרגיש בטחון עצמי היכן שקודם היה פחד.

  • נחמה

    לא מבינה איך הגעת למסקנה שהמצפון הוא נדיר אצל בני אדם (תשובתך לעדנה).

    בכל אופן – טוב מוחלט ורע מוחלט אולי מעשית אינם שייכים כ"כ לעולם הזה, אבל אין זה אומר שהם לא קיימים.
    במה שאתה טוען יש אמת, כמו שחז"ל אמרו: "חייב אדם לברך על הרעה כשם כשמברך על הטובה"
    (ויש המון מה להעמיק בזה, אבל הנה אגדה קלילה: https://www.facebook.com/Dereh.Haemet/posts/392130214210529)
    והשאלה הנצחית "צדיק ורע לו רשע וטוב לו".

    יחד עם זאת "התפיסה הדיכוטומית השטחית" כמו שאתה מגדיר, היא אחת מיסודות האדם – היכולת להבדיל בין טוב ורע.
    והעיוורן ליכולת הזו – הוא הוא שמונע מאיתנו להפוך את העולם לעולם טוב יותר.
    הטענה שלך נשמעת באופן כללי יפה וחכמה וסבלנית וורודה, אבל אתה מביא אותה לקיצוניות כזו, שהיא זאת שיוצרת כאוס. איש הישר העיניו יעשה.
    אין צדק ואין משפט כי איך אפשר לשים קווים אדומים?

    לגבי המחשבה שאין אדם שעושה מעשה מתוך ידיעה שזה רע – פשוט לא נכון.
    אנשים מודעים יודעים פעמים רבות להבחין בתוכם מתי הם פועלים מכוונה טובה ומתי מכוונה רעה. וגם אם לא מבחין
    בזה בפעם הראשונה – אדם חכם לומד את עצמו ואת יצריו, הטוב והרע, והוא יכול להבחין 'פעלתי מתוך עייפות/כעס/
    חולשה…'. כ"כ הרבה אנשים עושים לעצמם דברים מזיקים ביודעין.
    אולי אדם מקטין את הרע מכפי שהוא באמת, אולי הוא אומר "לי זה לא יקרה" או "רק הפעם", אבל פעמים רבות הוא יודע שבבסיס – זה מעשה לא טוב,
    והוא היה שמח אם היה חזק מספיק כדי להימנע מכך!

    לגבי "אינטרסים אישיים משותפים" לציבור גדול, גם לכך התייחסו חז"ל וקבעו ש"אין גוזרים גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה". אבל
    הם לא הטיפו ליצירת עולם הפוך שבו רע זה טוב וטוב זה רע או שאין בכלל רע וטוב. הם הכירו בזה שאנחנו בני-אדם עם חולשות ויצרים, ונתנו לזה את המקום הנכון.

    • נחמה שלום, תודה על מכתבך,
      אשמח לענות עליו.

      ראשית, מדוע מצפון הוא תופעה נדירה בעולם שלנו:
      האם בעולם שלנו יש אלימות? האם יש בעולם שלנו אדישות? חוסר אכפתיות….? ואני יכול להמשיך הלאה.
      לא דיברתי פה על פשע או רצח, שניתן לומר עליהם שהם מנת חלקם שמעטים בחברה. דיברתי על תכונות המאפיינות את רוב האנשים יום יום. האם זה נדיר לראות הורים צועקים על הילדים שלהם, בני זוג צועקים אחד על השני וכו'.
      אם מצפון הייתה תופעה שכיחה כל אלו לא היו קורים. אם מצפון הייתה תופעה שכיחה ההנחיה "לא תעשה לרעך מה ששנוא עליך" הייתה מתקיימת בכל רגע ורגע. בפועל אנו חווים רגעים של מצפון מידי פעם. המצב השכיח של בני האדם נקרא "הזדהות", שהו מצב בו אנו חווים את תפישת המציאות מתוך נקודת מבט יחידה.
      (כזכור מצפון הוא מצב בו אנו מרגישים בו זמנית שתי נקודות מבט סותרות שיש לנו על דבר מסוים שאנו רוצים לעשות)

      אני בהחלט מבין מדוע את חושבת שהתובנה שהטוב והרע המוחלטים אינם קיימים יוצרת כאוס (איש הישר בעיניו יעשה), אך זה לא כך, ואני מזמין אותך ואת כל מי שחושב כך להרהר יותר לעומק על מה שאני אומר.
      ראשית, אם נסתכל לעומק נראה שבכל מקרה כל אחד עושה את הישר בעיניו, בין אם הוא מאמין בטוב מוחלט ובין אם לא. אדם אחד חושב שאכילת בשר זה בסדר ואחר חושב שזה רצח. אדם אחד חושב שלהיות נוצרי זה רע ולהיות יהודי זה טוב, ואדם אחר חושב ההיפך.
      כל אדם יש לו את תפישת הטוב שלו ועושה את הישר בעיניו. הבעיה היא שכל אחד חושב שתפישת הטוב שלו היא הטוב המוחלט ולכן שופט, מאשים, נלחם ושונא את רעהו.
      ההבנה שאין טוב ורע מוחלטים איננה עיוורון להשלכות של המעשים שלי על חיי ועל חיי האחר.
      אדם יכול לפעול מתוך אכפתיות ואהבה לזולת פשוט כי הוא מבין שאלו בחירות יותר מועילות עבורו. הן מביאות אושר עבור הסובבים אותו וכתוצאה מכך הוא נהנה מעולם שמחזיר לו באותו המטבע.
      הוא לא חייב לחשוב שאכפתיות היא טוב מוחלט וצודק עבור כולם כדי לפעול כך.

      ניקח לדוגמא אלימות.
      האם הדרך היחידה שאדם לא יהיה אלים זה אם תהיה לו תפישה שאלימות זה רוע מוחלט? ממש לא.
      הוא בפשטות מבין ומרגיש שאלימות יוצרת כאב לאחר ובסופו של דבר גם עבורו. לכן הוא לא בוחר באלימות.
      ההבנה שטוב ורע מוחלטים אינם קיימים לא אומרת שכל המעשים רצויים באותה מידה, או שלכל המעשים יש את אותן השלכות.

      "לגבי המחשבה שאין אדם שעושה מעשה מתוך ידיעה שזה רע – פשוט לא נכון. "
      הסיבה שרבים חושבים שאדם יכול לעשות רע ביודעין היא כי הם מתייחסים על אדם כעל ישות אחת.
      האדם מורכב מקבוצות אינטרסים שונות.
      בוא נשתמש בדוגמא שאת נתת.
      כשאדם פועל מתוך כעס, נניח הוא צועק על הילד שלו, באותו הרגע החלק שבו שצעק מרגיש שלצעוק על הילד זה טוב. אחרת הוא לא היה עושה זאת.
      כעס המתפתח בפנים גורם לסבל. צעקה פורקת את הסבל. אותו החלק שכעס וחווה סבל, חווה הקלה בסבל לאחר הצעקה, ולכן מבחינתו צעקה היא דבר טוב.
      לעומת זאת, אם באדם עולה הרגשה שלצעוק על הילד זה דבר רע, הרגשה זו תגיע מחלק אחר שלו. זהו לא אותו החלק שצעק.
      המצב השכיח ביותר אצל בני האדם הוא מצב בו כל דבר שהם עושים הם תופשים כטוב.
      המצב של האדם החכם הלומד את יצריו, ורואה כל מעשה שלו מכמה נקודות מבט הוא מצב נדיר יותר. זהו אותו מצב שקראתי לו מצפון.
      יתרה מכך, לא אמרתי שאדם לא עושה רע ביודעין. אמרתי שאדם לא עושה רע ביודעין בכוונה וברצון.
      למשל, האדם החכם המודע לכך שהוא עשה משהו רע בעיניו, יגיד שהוא לא עשה זאת בכוונה. למשל, הוא צעק על הילד שלו בלהט הרגע, אך זה היה אוטומטי. הוא לא התכוון לעשות זאת.

      אתן לך שלוש דוגמאות שימחישו את העניין.
      1) אדם אחד נותן כסף לקבצן. בא אליו אדם אחר ואומר לו, "מה עשית? האדם הזה הוא נרקומן. עכשיו הוא יקנה לעצמו עוד מנה". זוהי דוגמא ללעשות רע שלא ביודעין

      2) אדם אחד הבטיח לעצמו להפסיק לעשן, אך אחרי שבוע הוא נשבר ועישן. הוא יגיד שהוא התאמץ מאוד להמנע מעישון, אך הוא לא הצליח להתגבר על היצר. זוהי דוגמא של לעשות רע ביודעין אך לא בכוונה.

      3) אדם אחד גילה שבחצר שלו יש עקרבים. הוא הזמין מדביר לרסס סביב הבית למרות שהוא יודע שהריסוס יהרוג גם נמלים, פרפרים, דבורים ושאר יצורים שהוא לא רוצה להרוג, אך הברירה שלו הייתה בין הסיכון שהוא וילדיו יעקצו מעקרבים לבין מותם של חרקים תמימים. הוא בחר בחר באפשרות השניה, למרות שלא עשה זאת בחפץ לב (ברצון). זוהי דוגמא של לעשות רע שלא מרצון. אדם כזה יאמר שלא הייתה לו ברירה.

      כך שבכל מקרה, כשאדם עושה מעשה שבעיניו הוא רע, או שהוא עושה זאת לא ביודעין, או לא בכוונה, או לא ברצון.

      "הם לא הטיפו ליצירת עולם הפוך שבו רע זה טוב וטוב זה רע או שאין בכלל רע וטוב"
      חשוב להבין לעומק את העובדה שטוב ורע מוחלטים אינם קיימים. זוהי הבנה עמוקה.
      היא לא אומרת שכל הדברים שווים ובטח שלא מטיפה לעשות כל דבר ללא חשבון.
      למשל, היא אומרת שאלימות איננה רוע מוחלט וחביבות איננה טוב מוחלט. לפעמים אלימות יכולה להועיל ולפעמים חביבות יכולה להזיק. אך עם זאת היא לא אומרת שאין הבדל בין אלימות וחביבות. בוודאי שיש.
      עם זאת, התובנה הזו לוקחת אותנו צעד אחד קדימה למען יישום הטוב המשותף.
      כיום רוב בני האדם מאמינים בטוב ורע מוחלט, ומאמינים שהתפישה שלהם של הטוב והרע המוחלט היא התפישה הנכונה. זה באופן טבעי הופך אותם לשופטים של כל מי שלא חושב כמוהם, ולכן נותן להם הצדקה מוסרית לפעול באופן "בלתי מוסרי" כלפי האחר.
      למשל, רוב האנשים בעולם חושבים שאלימות זה רע מוחלט, ועם זאת העולם שלנו מלא באלימות.
      מדוע?
      בפשטות כי אם אלימות זה רע מוחלט, מותר וחובה להילחם בה, כולל באמצעים אלימים.
      כתוצאה מכך כל אחד מצדיק את האלימות שלו כלפי הצד השני (בטענה שהצד השני הוא האלים ולכן מוצדק לפעול נגדו באלימות), ובמקום להביא לקדם את הטוב המשותף, אנו משיגים את ההיפך.

      • נחמה

        "בכל מקרה כל אחד עושה את הישר בעיניו" – אם לא הייתה יראת החטא או יראת העונש או יראת החברה 'מה יגידו עלי' זה אולי היה נכון.

        "הבעיה היא שכל אחד חושב שתפישת הטוב שלו היא הטוב המוחלט" – אם זה היה נכון לא היה קיים המושג 'לימוד זכות' למשל, או 'פנים לכאן ולכאן'.

        "למשל, רוב האנשים בעולם חושבים שאלימות זה רע מוחלט, ועם זאת העולם שלנו מלא באלימות." – מאיפה אתה יודע שהרוב חושבים שזה רע מוחלט? אני חושבת שרוב האנשים לא חושבים במושגים של "מוחלט", כי החיים מלמדים על איזון, בחירה, עבודה עצמית וכו'.

        "שאלימות איננה רוע מוחלט וחביבות איננה טוב מוחלט" – רוע/טוב מוחלט לא שייך כ"כ לעולם הזה. כל מידה קיימת בעולם כדי להשתמש בה לטובה. זו הבחירה, והעבודה שלנו היא למצוא איזון. מדברים פה הרבה על צער בע"ח. הסיבה שבגללה בכלל התחילו לאכול בשר היא חוסר איזון, במקרה הזה דווקא של מה שמוגדר טוב (אפשר לומר יותר מדי טוב או יותר מדי מוסרי).

        "אדם יכול לפעול מתוך אכפתיות ואהבה לזולת פשוט כי הוא מבין שאלו בחירות יותר מועילות עבורו" – אהבה ואכפתיות היא לפעול לעיתים למרות שלו אישית זה פחות מועיל או מתאים. זה נקרא 'ביטול האני'/הכנעה.

        "האם הדרך היחידה שאדם לא יהיה אלים זה אם תהיה לו תפישה שאלימות זה רוע מוחלט? ממש לא." – לא היחידה, זו אחת הדרכים. דרך נוספת למשל היא התפישה של "זה לא יועיל לך" 🙂 או "זה יחזור אליך בהפוכה". זו גם לא צריכה להיות תפישה של 'רוע מוחלט', מספיק סתם 'לא טוב'. (למה לחשוב קיצוני?).

        "שאדם פועל מתוך כעס, נניח הוא צועק על הילד שלו, באותו הרגע החלק שבו שצעק מרגיש שלצעוק על הילד זה טוב." – לא מחייב. קשור למודעות אישית ושליטה עצמית.

        "המצב של האדם החכם הלומד את יצריו, ורואה כל מעשה שלו מכמה נקודות מבט הוא מצב נדיר יותר. זהו אותו מצב שקראתי לו מצפון." – אני רואה מצפון אצל בני אדם כל יום, הרבה יותר ממצבי אלימות וכו'…, ולומדים את העניין של 'כמה נקודות מבט' ועבודה אישית בכל מוסד חינוכי, בוודאי דתי. זה לא נדיר גם אם לא מושלם.

        "אדם לא עושה רע ביודעין בכוונה וברצון." – בשביל זה יש אפשרות לבקש סליחה/להצטער/לחזור בתשובה. למה הצורך בתפישה שאין רע וטוב (גם אם לא מוחלטים)?

        • הי נחמה
          תודה על תשובותיך.
          אין ביכולתי לענות לדברים שכתבת מבלי לפתוח על כך דיון שלם. אנחנו מדברים בשפות קצת שונות, אז יהיה קשה לנו להבין אחד את השני, גם אם אנחנו מסכימים על דברים מסוימים.
          אענה רק לפסקה האחרונה, שלדעתי היא תמצית כל העניין:

          "אדם לא עושה רע ביודעין בכוונה וברצון." – בשביל זה יש אפשרות לבקש סליחה/להצטער/לחזור בתשובה. למה הצורך בתפישה שאין רע וטוב (גם אם לא מוחלטים)?

          כל הסרטון הזה אינו עוסק בגישה כלשהי או "פילוסופיית חיים" כלשהי כלפי הטוב והרע. הוא למשל אינו עוסק בשאלה מהו היחס הרצוי כלפי טוב ורע.
          הסרטון הזה בא לשתף מסקנה מחקירה של שאלה פשוטה. מהם הטוב והרע?
          לשם ההבנה הייתי אפילו מכנה אותה חקירה מדעית. לא במובן של לטעון שפילוסופיה היא מדע. אלא במובן שהגישה והמניע מאחורי החקירה זהה לגישתו של מדען החוקר את העולם.
          המדען שגילה לפני שנים רבות שחיידקים קיימים וגורמים למחלות לא עשה זאת כדי להוכיח או לחזק תפישה אידיאולוגית כלשהי. הוא לא עסק בשאלות כגון "האם ראוי שחיידקים יהיו קיימים?", או "האם חיידקים נוגדים את קיומו של האל?" וכדומה.
          הוא פשוט רצה לדעת מהי האמת.
          באותה מידה, כשניגשתי לחקור את שאלת הטוב והרע, לא עשיתי זאת כדי להוכיח תפישת עולם שהייתה לי. השאלה היחידה שעמדה לעייני היא: מהם הטוב והרע באמת?

          גיליתי שני דברים פשוטים.
          1) הטוב והרע הם תמיד יחסיים ונקבעים ביחס למניעים, למטרות ולרצונות של כל אדם ואדם.
          עד עתה, אף אחד לא הביא אפילו דוגמא אחת למשהו שהוא טוב או רע באופן מוחלט. משהו שהיותו טוב או רע לא נקבע על ידי אותם אנשים המגדירים אותו כטוב ורע.
          משהו שניתן למדוד אותו באופן אובייקטיבי. אפילו אם נניח לדוגמא שעשרת הדיברות הם הטוב המוחלט, ההנחה הזו נקבעת על ידי התפישות והמניעים של האנשים המאמינים בכך. בדיוק באותו אופן אנשים אחרים יגידו שמצוות הקוראן הם הטוב המוחלט.
          אין פה תפישה שלא קיימים טוב ורע. הטוב והרע בהחלט קיימים, אך הם תמיד מתקיימים ביחס למניע.
          בסרט הבא שאני מתכנן לעשות, שנקרא "המטרה העליונה של החיים", אני אראה שלמעשה כל המניעים של האדם באים לשרת מניע בסיסי אחד, ולכן ניתן לקבוע טוב מוחלט באופן תיאורטי – גם אם הוא לא מתקיים באופן מעשי.

          2) אף אדם לא עושה רע ביודעין בכוונה וברצון.
          ברור שקיימת אפשרות לבקש סליחה, להצטער, לחזור בתשובה וכדומה. לא אמרתי לרגע שלא.
          אני כלל לא עוסק בשאלות, מה צריך או מה כדאי לעשות.
          אני רק עוסק בלהציג את האמת כפי שהיא.
          אחר כך, כל אחד יחליט איך הוא בוחר לפעול ביחס אליה.

          • נחמה

            הי, אז הנה אני מבינה יותר ומסכימה יותר.

            1. יחסיות ואיזון – הרבה יותר מתאים לעולם שלנו, מאשר "מוחלט" (הרע המוחלט היחיד שאני שמעתי עליו הוא עמלק, והטוב המוחלט – ה')
            (http://www.orpnimi.org.il/?item=246&section=161)

            2. מסכימה שלרוב אנחנו בוחרים ברע מתוך שכנוע עצמי שזה בעצם טוב (זה הרי אחת מדרכי יצר הרע).
            אתה מחפש דוגמאות על רע במכוון-רע במזיד (http://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%9E%D7%96%D7%99%D7%93).
            מה דעתך על הדוגמאות הבאות:

            * אדם יושב בחברת אנשים, שמח להם ונחמד, ופתאום השיחה זורמת לכיוון לגלוג ובדיחות על אדם ספציפי. לX זה מאוד מפריע. הוא יודע שזה לא בסדר מה שקורה. הוא יודע שמה שהוא צריך לעשות כעת זה או לשנות כיוון שיחה או לקום וללכת. הוא מחליט לא לעשות את זה, כי הוא מפחד ממה יגידו עליו (רע 1). בשלב מסויים האווירה כבר משפיעה עליו וגם לו יש דרך להוסיף ללגלוג. הוא יודע שזה לא בסדר. הוא אפילו יודע שמה שיאמר לא מדוייק ומסולף, אבל מגיע הרגע שבו גם הוא יכול לומר 'הברקה' מצחיקה על חשבון אותו איש שתהפוך אותו לרגע ל'חביב הקהל' – ומחליט לומר בכ"ז (רע 2)

            * מוכר בחנות/נהג אוטובוס רוצה להרוויח עוד כמה שקלים בעבודתו. נותן במודע עודף מופחת ללקוח, והלקוח לא שם לב. אולי הוא אומר לעצמו 'זה רק כמה אגורות', 'זה לא עושה נזק' וכד'. לא חושבת שהוא אומר שזה מעשה טוב.

            * חבורת נערים הולכים ברחוב ו'נתקלים' באיש עם פיגור שכלי (עדיין אומרים "פיגור"?) ומציקה לו.

            * חולה סכרת אוכל עוגה יותר ממה שמותר לו. הוא יודע שעלול להיות לזה השלכות בריאותיות, אבל קשה לו לעמוד בפיתוי.

            * שופט קיבל שוחד כדי להטות משפט. הוא יודע שהוא מכניס לכלא אדם חף מפשע, אבל הוא מאוד רוצה את הסכום המכובד שהציעו לו

          • הי נחמה,
            אני שמח לשמוע שאנו מבינים יותר טוב אחד את השני.

            לגבי הדוגמאות שנתת לגבי לעשות רע במכוון, הן עדיין לא מספיק טובות. אתייחס לשתיים הראשונות ואשאיר לך לחשוב על השאר:

            האדם שמחליט לא לדבר כי הוא חושש ממה שיגידו עליו, יגיד שהוא עשה רע אך לא הייתה לו ברירה, כי אחרת היו צוחקים עליו. ייתכן שהוא יגיד שהוא לא עשה זאת כי הוא התעצל, כי הוא אדם חלש אופי או אפילו אדם רע, אך כל אלו הם בסופו של דבר דרכים לפרש את מה שקרה. מה שקרה בפועל הוא שהחלק הדומיננטי שבו חשב שהדבר הטוב הוא לשמור על הדימוי העצמי כלפי החברים ולשתוק.

            אם נהג האוטובוס אמר "זה רק כמה אגורות"ף "זה לא עושה נזק" זה בדיוק אומר שהוא לא רואה בזה משהו רע עבור הנוסעים, וכן רואה בזה משהו טוב עבור עצמו.

  • אבי

    לא אוהב לחרב שמחות אבל זו פילוסופיה בגרוש. מזכיר לי כשהייתי בערך בן שתים עשרה ניהלתי וויכוחים עם אחי הצעיר ממני בשנתיים אם פילנטרופים באמת רוצים לעזור לזולתם או שהם אגואיסטים שנהנים מכך שהם עוזרים לאחרים.

    • הי אבי,
      אינך מחרב דבר,
      אבל אם אתה חושב שאתה מבין את מהותו של הטוב והרע טוב יותר,
      אתה מוזמן לשתף את מחשבותיך וטיעוניך כדי שכולם נחכים.

  • עדנה

    צור, אני רוצה להראות לך קישור לווידאו שמסביר למה אנחנו מגיבים בכעס וצעקות, כמו בדוגמא שהבאת על ההורה שצועק על הילד שלו או בני זוג שצועקים אחד על השני, ומה שיותר חשוב הוא איך להתמודד עם הכעס הזה. ברנדון (האיש והאגדה) לא שופט אף אחד על מעשיו ואמונותיו והוא מדבר אל אנשים מכל העולם ומכל הדתות ויש הסכמה רחבה לגבי הפילוסופיה שלו, לא משנה אם אתה יהודי, נוצרי, מוסלמי, בודהיסט, אתאיסט או סתם מישהו שלא מאמין בכלום.https://www.facebook.com/brendonburchardfan/?fref=ts

  • חי

    הסרטון טבעם של הטוב והרע,
    יכול להתאים בהחלט רק למי שאינם מאמינים בבורא אחד,
    ומאמינים שהם נוצרו מעצמם ושאין בתוכם נשמת א-לוהים.
    אכן מוח אנושי מצומצם אינו יכול לשפוט מהו טוב ומהו רע.

    אכן, אם היינו יצורים שנבראו מפיצוץ לא היה טוב ורע, הדבר היה נתון בהחלט לשיפוטו האישי של כל אחד… ואז כל מילה היתה נכונה.
    אך אנחנו יצורים ״נבראים״ ויחד עם בריאתנו קיבלנו ספר הנחיות ובו נכתב במדויק מה טוב ומה רע בשבילנו ולעולמנו. ספר זה שייך לבני כל העמים והדתות המאמינים בבורא אחד. ובו נכתב ״ראה נתתי לפנייך את הטוב ואת הרע״ ומודגר בו בצורה מפורטת לפרטי פרטים עד המחשבה או המעשה הקטן ביותר,
    מי שמאמין בקל אחד, יודע שאכן מח אינושי אינו יכול לשפוט טוב או רע, כי הרי ברור שאמות המידה של זה שונות מאמות המידה של אחר…
    רק ה״מח״ הא-לוהי זה שיצר אותנו עצמינו את כל שסביבנו הוא יכול להחליט מה טוב או רע ליצוריו. וכשננהג לפי הנחיותיו לא יהיו לנו ספקות יותר אם מעשינו טובים או רעים, כי נדע שהם לא נתונים לשיפוט ״עצמי״ של אדם זה או אחר ואמת המידה היא הרבה יותר עליונה וגבוהה ממוחו הצר של בן אנוש….
    אגב אתו אחד שבראנו, ברא בנו את המצפון, אך ביקש השמצפון יהיה כמצפן לכוון אותנו לכיוון עשיית הטוב שהוא כתב… והוא זה שגם כתב שלא קל להגיע לקולו של המצפון הזה וצריך מאמץ כדי להוציאו מהמסתרים, ״כי יצר לב האדם רע מנעוריו״ ולפעמים זה מצריך עבודה קשה מאד של יסוריי נפש, הוא בפרוש כותב שברא אותנו כדי להתאמץ. ובכל זאת הוא מצווה ״ובחרת בחיים״- להתאמץ ולמצא את המצפון החבוי בתוככי הלב, לכוון את קולו של המצפון לי חוקותיו וציוויו, עבודה זאת מכונה ״עבודת המידות״ והיא מוטלת על כל בן אנוש נברא אלוקי. אך מנגד לה יש עשרות הבטחות מפורשות שלפי הצער והמאמץ כך הוא יהיה השכר.

    דברים אלו נכתבים על ידי כמאמין בבורא יחיד שברא בנו לא רק גוף כי אם גם ובעיקר – נשמה
    ומאמין בהשארות הנשמה אחרי פטירתה מהגוף לקבל את הטוב הנצחי שמיועד לה על המאמץ שהשקיעה בעולם הזה כדי לחתור אל הטוב.

    בהצלחה לכולנו בחתירה אל הטוב המוחלט תמיד.

    • הי חי,
      תודה רבה על מכתבך.
      הגישה שלך בהחלט ברורה.
      ברצוני להעניק לך עוד שתי נקודות למחשבה ביחס למכתבך.

      "ספר זה שייך לבני כל העמים והדתות המאמינים בבורא אחד."

      אני מניח שאתה מתכוון לתנך. אך האם אתה מודע לכך שרוב הדתות המונוטאיסטיות מלבד היהודים לא רואות בתנך מקור סמכות.
      לדת ההינדית אין שום קשר לתנך.
      הדת הנוצרית מאמינה בתנך אך עם התיקונים שהוספו לו על ידי ישו ומופיעים בברית החדשה.
      הדת המוסלמית מאמינה בקוראן ובמצוותיו.
      גם המאמינים באל אחד, לא מסכימים בינהם על הטוב והרע המוחלטים שהוא קבע.

      "הסרטון טבעם של הטוב והרע,
      יכול להתאים בהחלט רק למי שאינם מאמינים בבורא אחד,
      ומאמינים שהם נוצרו מעצמם ושאין בתוכם נשמת א-לוהים."

      אינני מסכים עם תפישה זו. יש המון אנשים (כולל אני), שמאמינים שיש כוח עליון שעומד מאחוריה הבריאה,
      ושלבני אדם יש נשמה, המבינים שהטוב והרע אינם מוחלטים.
      הסיבה לכך היא פשוטה (ואני מקווה שאינני פוגע באף אחד), והיא שהתפישה הרווחת של אלוהים איננה מדויקת. כפי שכתבת בעצמך המוח האנושי מצומצם, ולכן הוא מסוגל לתפוס את אלוהים ברמה מסוימת.
      למשל, בכל הדתות אלוהים מיוצג כבעל תכונות אנושיות: כועס, נוקם, מאשים, זקוק להערצת ברואיו וכולי…
      האם יכול להיות שאותן תכונות אנושיות "קלוקלות", תכונות שכל מאמיני הדתות עובדים על עצמם על מנת להתעלות מעליהן, יהיו תכונותיו של האחד הכל יכול?
      אינני מאמין בכך. אינני מאמין שאלוהים יכול להאשים, לכעוס או להעניש את הבריאה שהוא יצר ושולט בה. אם זה היה נכון הוא צריך ללכת לפסיכולוג, כי זאת גישה של ילד קטן. אם אדם "חוטא", זהו חטא של אלוהים באותה מידה, כי אם אלוהים הוא כל יכול הוא יודע מראש שהוא ברא אדם שעומד לחטוא, אז מי האשם כאן?
      אינני מאמין שאלוהים יכול להזדקק שיעבדו אותו, או לכעוס על כך שלא עובדים אותו. אם הוא נזקק למשהו, סימן שהוא אינו כל יכול, ואם מטריד אותו מה בני האדם חושבים עליו אז יש לו בעיות דימוי עצמי ואגו מנופח.
      אם אלוהים קובע שגניבה ורצח, למשל, הם רע מוחלט, אז למה הוא ברא אותם? כנראה יש להם מטרה. ואם יש להם מטרה, אז במובן כלשהו הם טובים. כך שגם ה"רוע" אינו רע באופן מוחלט.

      אני מאמין שהתפישה הרווחת של אלוהים בדת תואמת את יכולת התפישה של האדם הרגיל. מה שנקרא ביהדות "פשט"
      אך יש להתעלות מעל הפשט, ולהגיע אל הסוד.
      להבין את אלוהים בצורה מדוייקת יותר. בנקודה זו יכולה להתקיים אמונה באל, וגם הבנה שהטוב והרע אינם מוחלטים. שעשרת הדיברות אינם חוקים קוסמיים בל יעברו, אלא הנחיות או המלצות שניתנו באהבה, לחיים טובים יותר ולחברה טובה יותר.

      • אפרת

        צור שלום,
        בהמשך למה שכתבתי קודם. לכל מה שכתבת לעיל יש תשובות מהימנות. מזמינה אותך לחקור את הנושא לעומק.
        כמו כן, לטענתך הינך מאמין באלוקים. באיזה סוג של מערכת יחסים בין בן אנוש לאלוקים אתה דוגל? אם בכלל?

        • הי אפרת,
          החקירה שלי ב-15 השנים האחרונות הובילה אותי להאמין שהנסיון לתאר את מערכת היחסים בין הבורא לאדם כמערכת יחסים בין אב/אם לבן/בת איננה מדויקת מספיק.
          התיאור המדויק הוא יותר קשה להבנה, כי אין לו הקבלה שניתן להשוות אליה בעולם שלנו.
          עם זאת, זוהי ההקבלה הטובה ביותר שהצליחו לתת ברמת הפשט. גם כך מאוד לא פשוט היה להביא את הציבור להבנה של אפשרות קיומו של בורא מופשט, כזה שלא ניתן לתופשו בחושים.

          כדי להבין את מערכת היחסים, בה אני מאמין, בין הבוא לברואים יש להבין היטב את המסקנות משני הסרטים הראשונים שיצרתי:
          מי אני – http://lucidthinking.org/he/%D7%9E%D7%99-%D7%90%D7%A0%D7%99/
          מהי תודעה – http://lucidthinking.org/he/%D7%9E%D7%94%D7%99-%D7%AA%D7%95%D7%93%D7%A2%D7%94/

          המסקנה מהסרט הראשון היא שבמהותנו אנחנו תודעה. כלומר משהו שיש לו היכולת לחוות התנסויות
          המסקנה מהסרט השני היא שכל תודעה של כל אדם או יצור חי בטבע היא זהה. מה שמבדיל בין אדם לחברו או בין אדם לחיה אינו שוני בתודעה אלא שוני בסוג החוויות המוקרנות על התודעה.

          צפי בשני הסרטים הללו.
          אם את מצליחה להבין ולקבל את המסקנות אליהן הגעתי, אוכל להסביר לך מהי לדעתי מערכת היחסים האמיתית בין הבורא לנבראים.

          • אפרת

            שלום וברכה,

            מסכימה איתך לגבי הפתיח.

            צפיתי כבר בשני הסרטים הללו, אך רעננתי וכן קראתי לא מעט תגובות של צופים ושלך.
            אין באמור לעיל כל הסכמה לנאמר באופן גורף.

            היצירה שלך מתבססת על חקירה עצמית ומסקנות אישיות. הייתי שמחה להציע לך נקודת מבט שונה על הענין. (גם אתה הצעת לי אחת כזו, הלא כן?)

            ונעבור לשעת סיפור-
            מעשה בשומר סוסים שרכב עם אדונו לנשף לילה חגיגי, בעוד אדונו נכנס לחגוג, הזהיר את השומר להיות עירני ולדאוג לכך שהסוס יוותר במקום. לשם כך יעץ לו עצה טובה: לשאול את עצמו שאלות פילוסופיות ומתמטיות קשות להעסיק את מוחו שלא ירדם..
            בהגיע הבוקר, חזר האדון לשומר הסוסים ומצא אותו כשהוא עירני מאד בעודו עסוק ופותר שאלות מסובכות, אך אוי ואבוי- הסוס נעלם!

            הבינות? האמצעים עזרו, רק לא למילוי המטרה…

            אדם עשוי לעסוק מעל 15 שנה בשאלות, מגיע לתובנות- אבל מפספס את המטרה.

            ולענייננו-
            דבר ברור הוא שדעת האדם מתרחבת ומתפתחת, וכן שאדם אחד עשוי להיות בר דעת יותר מחברו. תינוק איננו יכול לקרוא את אותיות הא' ב'. ילד בכתה א' איננו מסוגל לפתור בעיה מתמטית מורכבת.

            ילד עלול להבין מושג הפוך ממה שמבוגר יותר עשוי להבין.

            גם מבוגר עלול שלא להבין דבר, אשר חברו שגדול ממנו בדעת עשוי להבין.

            ומעל כולם- יש דעת עליון.

            בהצלחה,
            אינך חייב להגיב- זו רק הצעה.

    • הי חי,
      תודה רבה על מכתבך.
      הגישה שלך בהחלט ברורה.
      ברצוני להעניק לך עוד שתי נקודות למחשבה ביחס למכתבך.

      "ספר זה שייך לבני כל העמים והדתות המאמינים בבורא אחד."

      אני מניח שאתה מתכוון לתנך. אך האם אתה מודע לכך שרוב הדתות המונוטאיסטיות מלבד היהודים לא רואות בתנך מקור סמכות.
      לדת ההינדית אין שום קשר לתנך.
      הדת הנוצרית מאמינה בתנך אך עם התיקונים שהוספו לו על ידי ישו ומופיעים בברית החדשה.
      הדת המוסלמית מאמינה בקוראן ובמצוותיו.
      גם המאמינים באל אחד, לא מסכימים בינהם על הטוב והרע המוחלטים שהוא קבע.

      "הסרטון טבעם של הטוב והרע,
      יכול להתאים בהחלט רק למי שאינם מאמינים בבורא אחד,
      ומאמינים שהם נוצרו מעצמם ושאין בתוכם נשמת א-לוהים."

      אינני מסכים עם תפישה זו. יש המון אנשים (כולל אני), שמאמינים שיש כוח עליון שעומד מאחוריה הבריאה,
      ושלבני אדם יש נשמה, המבינים שהטוב והרע אינם מוחלטים.
      הסיבה לכך היא פשוטה (ואני מקווה שאינני פוגע באף אחד), והיא שהתפישה הרווחת של אלוהים איננה מדויקת. כפי שכתבת בעצמך המוח האנושי מצומצם, ולכן הוא מסוגל לתפוס את אלוהים ברמה מסוימת.
      למשל, בכל הדתות אלוהים מיוצג כבעל תכונות אנושיות: כועס, נוקם, מאשים, זקוק להערצת ברואיו וכולי…
      האם יכול להיות שאותן תכונות אנושיות "קלוקלות", תכונות שכל מאמיני הדתות עובדים על עצמם על מנת להתעלות מעליהן, יהיו תכונותיו של האחד הכל יכול?
      אינני מאמין בכך. אינני מאמין שאלוהים יכול להאשים, לכעוס או להעניש את הבריאה שהוא יצר ושולט בה. אם זה היה נכון הוא צריך ללכת לפסיכולוג, כי זאת גישה של ילד קטן. אם אדם "חוטא", זהו חטא של אלוהים באותה מידה, כי אם אלוהים הוא כל יכול הוא יודע מראש שהוא ברא אדם שעומד לחטוא, אז מי האשם כאן?
      אינני מאמין שאלוהים יכול להזדקק שיעבדו אותו, או לכעוס על כך שלא עובדים אותו. אם הוא נזקק למשהו, סימן שהוא אינו כל יכול, ואם מטריד אותו מה בני האדם חושבים עליו אז יש לו בעיות דימוי עצמי ואגו מנופח.
      אם אלוהים קובע שגניבה ורצח, למשל, הם רע מוחלט, אז למה הוא ברא אותם? כנראה יש להם מטרה. ואם יש להם מטרה, אז במובן כלשהו הם טובים. כך שגם ה"רוע" אינו רע באופן מוחלט.

      אני מאמין שהתפישה הרווחת של אלוהים בדת תואמת את יכולת התפישה של האדם הרגיל. מה שנקרא ביהדות "פשט"
      אך יש להתעלות מעל הפשט, ולהגיע אל הסוד.
      להבין את אלוהים בצורה מדוייקת יותר. בנקודה זו יכולה להתקיים אמונה באל, וגם הבנה שהטוב והרע אינם מוחלטים. שעשרת הדיברות אינם חוקים קוסמיים בל יעברו, אלא הנחיות או המלצות שניתנו באהבה, לחיים טובים יותר ולחברה טובה יותר.

    • אפרת

      מסכימה עם כל מילה של חי.
      אין לבן אדם יצור אנושי יכולת מדד מהותית של טוב או רע. בדומה לתינוק שמבקש לעשות פעולות כלשהן שאינן מיטיבות לו, אך הוא בטוח שזה הטוב המושלם עבורו. אם לא האם/האב הבוגרים שינחו אותו מה טוב ומה רע. אנו כמו התינוקות (אפילו לא)לגביו של בורא עולם שיצר את הכל.. ולגבי טענה כזו או אחרת שנרשמה בהמשך כי אם הרצח לא היה טוב למה הוא נברא ע"י אלוקים? בקצרה- כמו שחי כתב, הקב"ה ברא טוב ורע, וכל מהות הרע -לשרת את הטוב. כי אין האור ניכר אלא מתוך החושך. כלומר, שתהיה בחירה חופשית (איזה תכלית היתה לעולם שכולו טוב ואין בו שום התגברות???) החקירה בנושאים הללו מובילה לעניינים רבים שצריכים בירור. (נושא נוסף שהוזכר הוא ה"נזקקות" לכאורה של הבורא לעבודת הברואים. בקצרה-אין המדובר בצורך שלו אלא להשלים צרכינו-אנו. בדומה לאב המעניק לבנו חינוך נאות שאיתו הבן "יצא לחיים" ולא למילוי אינטרסיו האישיים) בשל כך צריך להבין את מהות העולם הזה. מאחר ומדובר באתר ישראלי-יהודי, ממליצה מאד לבדוק את כל זה במקורות היהודיים ולמצוא אוצר בלום לשאלות בנות האלמוות הללו.

      מחזקת את אתר אגורה ואת הפעילות המבורכת. אפרת