מהי תודעה?

Share this video:

מהי התודעה? ישנה תופעה מאוד ייחודית, שנכון להיום המדע והפילוסופיה אינם יודעים להסביר.
יתרה מכך, התופעה הזו היא כל כך שכיחה עד שמעטים בכלל שמים לב שמדובר במשהו יוצא דופן שאין לו הסבר.
תופעה זו נקראת "התנסות".

נניח שאנו מסתכלים על ורד ולכן אנו מתנסים בצבע האדום. אבל מה זה בעצם אדום?
יש כאלו שיאמרו – מה הבעיה? אדום הוא בעצם אור, כלומר גל אלקטרומגנטי בטווח התדרים של האור הנראה, בעל תדר של בערך 450 טרה הרץ.
אבל האם זה אכן כך?

האם אדום הוא אור?

על פי התיאוריה המדעית הרווחת כיום, גל אלקטרומגנטי הוא בעצם שדה חשמלי ושדה מגנטי משתנים בתדירות הנעים במרחב. בשורה התחתונה, מדובר בסך הכל בשדות המפעילים כח חשמלי ומגנטי.(אגב, הסיבה שאנחנו לא רואים שקרני האור מפעילות כח על מגנטים או מטענים חשמליים היא כיוון שהשדה משנה את הכיוון של הכח שהוא מפעיל במהירות כה גדולה עד שמעשית הוא מבטל את עצמו עבור עצמים בקנה מידה גדול. עם זאת הוא בהחלט מפעיל כח על עצמים ברמה המולקולרית או האטומית.)

אבל היות שבשורה תחתונה אנו מדברים פה בסך הכל על כוחות דחיפה ומשיכה, איפה פה בדיוק חווית האדום? ומדוע שינוי קל בתדירות הגל, גורם לנו לחוות פתאום כחול, שזוהי חוויה שונה לחלוטין מאדום, לכל הדעות.

בנקודה זו יהיו כאלו שיאמרו: האדום והכחול אינם בגל האלקטרומגנטי אלא במוח. הגל האלקטרומגנטי הוא פשוט הטריגר המפעיל, הודות למנגנון הראיה, את חווית האדום או הכחול במוח.

אוקיי. אז עשינו התקדמו. הסכמנו שההתנסות אינה תכונה הנמצאת אי שם בעולם בחוץ, אלא בתוך המוח. אז בואו ונחפש את החוויה במוח…

האם חווית האדום נמצאת במוח?

כדי לעשות זאת נסתכל על מחשב מפושט: יש לו מצלמה, מנגנוני עיבוד, זיכרון ומסך.
הגל האלקטרומגנטי פוגע במצלמה. המצלמה שולחת אותות חשמלים אנלוגיים למנגנוני העיבוד.
אלו הופכים את האותות הללו לקוד דיגיטלי שנשמר בזכרון. יותר מאוחר מנגנוני העיבוד שולפים את הקוד מהזכרון, ממירים אותו לאותות חשמליים שמגיעים למסך ומומרים שוב לגלים אלקטרומגנטיים.

האם אנו יכולים לומר שהמחשב חווה אדום?

כנראה שלא. במערכת זו יש גלים אלקטרומגנטיים, אותות חשמליים, קודים דיגיטליים שמאוכסנים בצורה מגנטית או אחרת אבל בשום מקום איננו מוצאים כאן חוויה של אדום.

מה לגבי המוח?
המוח לא שונה בהרבה מהמחשב (מלבד זה שאין לו צג).
האור הפוגע בעין הופך לאותות חשמליים, העוברים אל המוח, ושם הם מומרים לאותות חשמליים אחרים או לאותות כימיים, שאלו הן בעצם מוליקולות שונות של חלבון המשמשות להעברת מידע בתהליך העצבי.
אז מה יש לנו כאן?:
גלים אלקטרומגנטיים, אותות חשמליים, מולקולות וזהו.
זוהי מכונה הפועלת על חוקים פיסיקליים ידועים. אז איפה בדיוק חווית האדום? איפה חווית הכחול? איפה הטעם, הכאב, האהבה? איפה החוויות בכלל?

אני מקווה שאתם מצליחים להבין על מה אני מדבר.
אין שום דבר בעולם הפיסיקלי המוכר לנו, שיכול להסביר את קיומה של חוויה.
(בעיה זו ידועה בשם "הבעיה הקשה של התודעה")

מדובר באבחנה מאוד עדינה, ולכן אני רוצה לתת דוגמא נוספת שאולי תבהיר זאת טוב יותר.
כשאתם מצלמים תמונה ושומרים אותה על הזיכרון של המחשב, היכן נמצאת התמונה?
בזיכרון של המחשב נכון?
לא נכון.
אין שום תמונה בזיכרון של המחשב.
בזיכרון של המחשב יש קוד בינארי, כלומר מספר ארוך המורכב מהספרות 0 ו- 1. למשל 0110010110011.
ככה שמורים כל הקבצים במחשב, בין הם של תמונה, מוסיקה, טקסט ועוד. אז איך אפשר לטעון שהמספר 0110010110011 הוא תמונה. הוא באותה מידה יכול להיות טקסט.
ואכן המספר הזה הוא לא תמונה ולא טקסט, הוא רק קוד.
קוד, ולמעשה כל מידע שהוא, הופך לבעל משמעות כלשהי רק בנוכחותו של מנגנון פענוח. מנגנון שיש לו היכולת והידע לקחת את המידע ולהפוך אותו למשהו אחר. במקרה הזה לתמונה.
ללא מנגנון פענוח, המספר 0110010110011 הוא חסר משמעות.

באותה מידה, כל מה שנמצא במוח, בין אם מדובר בתאים במוח, בדחפים החשמליים בעצבים, או בכימיקלים שבו, זה בסך הכל אינטראקציות של כוחות ומבנים פיסיקליים. הם אינם מכילים שום חוויה. יתכן שהם מהווים קוד מסוים שמעורר חוויות, אך איפה מנגנון הפיענוח?

וכאן אנו מגיעים אל התודעה.

מהי התודעה?

התודעה היא הדבר המאפשר את ההתנסות, את החוויה.
יתרה מכך, התודעה היא החווה עצמו. זה די ברור שלא יכולה להיות חוויה ללא מישהו שחווה אותה. עם זאת החווה והחוויה אינם אותו הדבר.

מקרן התודעה

אנו יכולים לתאר לעצמנו את התודעה כמסך לבן. על המסך הלבן ניתן להקרין סרטים באמצעות מקרן. המקרן הוא המוח. הסרטים הם החוויות: קר, חם, אהבה, כאב, ידיעה איך להכין פאי תפוחים וכדומה. איפה הצופה? הצופה הוא למעשה המסך עצמו. המסך, מאפשר את קיומם של הסרטים הללו ואף חווה אותם, אך הוא איננו הסרטים.

בואו ונראה כמה תכונות של התודעה אותן ניתן לגלות על ידי התבוננות וחשיבה לוגית:

1) לא ניתן להתבונן בתודעה:
הסיבה לכך היא שהתודעה עצמה היא המתבונן. היא אינה יכולה להתבונן בעצמה ממש כמו שאיננו יכולים להסתכל על העיניים שלנו. אנו יכולים רק להתבונן במחשבות ברגשות ובתחושות שלנו, ולהסיק דרכם מה היא התודעה. ניתן לומר שהתודעה זקוקה לנפש על מנת להכיר את עצמה.

2) התודעה היא קבועה ובלתי משתנה:
לא משנה כמה סרטים נקרין על המסך, המסך לא ישתנה וישאר לבן. המשמעות היא שלא משנה אילו חוויות אנו חווים בחיינו, התודעה שלנו אינה משתנה עקב כך. יתכן ותגידו, אבל אם אני עובר חוויה טראומטית, אני ממשיך לחוות אותה כל החיים. זה נכון, אך לא התודעה השתנתה אלא הזיכרון, כלומר הנפש. זה אומר שהמקרן נתקע על סרט טראגי וממשיך להקרין אותו על מסך התודעה במשך כל החיים, אך המסך עצמו עדיין לבן – כלומר חסר תוכן. אגב, זוכרים את התנאי לקיומו של ה"אני", "בסרט מי אני"? האני חייב להיות קבוע בכל מקום בו אני נמצא. מכיוון שהתודעה לעולם אינה משתנה היא מקיימות את התנאי הזה.

רק רגע, אבל אם התודעה אינה משתנה אז מדוע יש אנשים המדברים על מצבי תודעה או על האבולוציה של התודעה? למעשה, על פי ההגדרות שאני משתמש בהן, מדובר במצבים של הנפש ובאבולוציה של הנפש המאפשרים לתודעה לחוות מציאות יותר מעודנת.

3) התודעה היא כלום שיכול להיות הכל:
שאלה: מתי קורה לנו שלא מוקרנים סרטים על המסך?
תשובה: כשאנו מאבדים הכרה – למשל במהלך שינה עמוקה (שינה ללא חלומות).
זה לא שהתודעה נעלמה, אלא שאף חוויה לא מוקרנת עליה ולכן היא לא חווה דבר. לכן ניתן לומר שבמהותה, התודעה היא כלום. היא ריק.
שאלה נוספת: אילו סרטים ניתן להקרין על המסך?
תשובה: כל סרט אפשרי?
כלומר התודעה יכולה לחוות כל דבר אפשרי. ולכן ניתן לומר שהיא יכולה להיות הכל.
והיא אכן יכולה, כי אין במציאות שלנו דבר שאיננו חוויה – אבל את הקביעה הזו אני אסביר בהזדמנות אחרת.

4) הנפש האנושית מגבילה את טווח ההתנסויות התודעה:
כמו שאנו יודעים ניתן לסווג את החוויות האנושיות לשלושה סוגים עיקריים: תחושות – הנובעות מחמשת החושים, רגשות – כגון אהבה, קנאה, כעס, ומחשבות.
ייתכן שיש עוד סוגי חוויות שלא נמנות על אחת משלושת אלו, אך הנפש האנושית, כפי שאנו מכירים אותה אצל האדם הרגיל, אינה יודעת לייצר או לקלוט חוויות מסוגים אחרים.
גם במסגרת של שלושת סוגי חוויות אלו, הנפש האנושית מוגבלת. למשל, יש חיות הרואות ושומעות מעבר לטווח התדרים שאנו קולטים. אם היינו יכולים לראות אור בטווח העל סגול, כמו דבורים למשל, ייתכן והיינו יכולים לחוות צבעים חדשים שאיננו חווים עכשיו.
לבסוף, כבני אדם, לפחות במצב המוכר לנו, התודעה שלנו מוגבלת רק לעולם הפנימי שלנו. איננו חווים באופן ישיר את הרגשות או המחשבות של האחר כפי שאנו חווים את הרגשות והמחשבות שלנו.

5) התודעה של כולם היא זהה:
אם התודעה היא לוח לבן, אשר יכול לחוות כל דבר שמוקרן עליו, הרי שלמעשה התודעות של כל בני האדם זהות. למעשה גם התודעות של כל החיות ושל כל יצור חישתי אחר בעל תודעה. מה שמבדיל בין בני האדם ובין שאר היצורים בעלי התודעה, הוא מבנה הנפש שלהם והתוכן שלה.

6) כולנו במהותו של דבר זהים:
זוכרים את השאלה "מי אני?". גילינו שה"אני" הינו התודעה. ואם כל התודעות הן זהות אז ה"אני" שלי, שלך ושל כל יצור בר חישה אחר ביקום, הוא זהה. אינני טוען שכל התודעות הינן בעצם אותה התודעה. אין לי דרך לבחון את האפשרות הזו. אני רק אומר שהתכונות של כל התודעות השונות הן זהות.

להרשמה לערוץ הוידאו של Lucid Thinking לחצו כאן 
  • Pingback: האם אני המוח - מאת Lucid Thinking()

  • oksana tkalich

    הסרט משמש כהסבר מאוד טוב לאנשים שעדיין לא הבינו את המסר שאתה רוצה להעביר, אבל חכמי הקבלה כבר דיברו על זה ומדברים על זה במשך כל הזמן. וכל הדברים האלה מוסברים היטב בפנימיות התורה. אם אתה רוצה להגיע לתפיסה יותר מפותחת מזו באין ארוך, עליך להיעזר בתכנים שציינתי