מי אני? – התשובה לחידת העצמי
(חקירה עצמית צעד אחר צעד)

מי אני?

האם אי פעם חשבתם מי אתם באמת?

בסרטון זה תינתן תשובה לשאלה הנצחית הזו…

Share this video:

רבים חושבים שהשאלה הזו היא יותר מידי פילוסופית, ושלמעשה לא ממש ניתן לענות עליה כיוון שה"אני", הוא מושג מופשט, תוצר של המחשבה שלנו. שהוא אינו דבר אמיתי.
האמת היא שה"אני" הוא בכלל לא מושג מופשט. זוהי תופעה אמיתית. למעשה הוא הדבר האמיתי ביותר בחיים שלנו, אך אני אסביר את טענה זו בהזדמנות אחרת.

הדבר המעניין ביותר הוא שלכל אחד מאתנו, יש ברגע זה, את כל הידע וניסיון הדרוש כדי לענות על השאלה הזו.

אז בואו ונתחיל עם התשובה הנפוצה:
אם הייתי שואל אדם כלשהו ברחוב "מי אתה?", הוא עשוי היה לענות: "ובכן, אני צביקה". ואז הייתי אומר לו: "כן, אבל אתה יכול להחליף את השם שלך לשמעון ועדיין היית נשאר אתה…".
בתשובה הוא היה כנראה עונה לי: "ובכן, ברור שאני לא השם שלי, זהו רק אמצעי התייחסות. אני בן אדם".
וזוהי התשובה הנפוצה לשאלה "מי אני": אנחנו בני אדם, אורגניזם ביולוגי. במילים אחרות "אני הוא הגוף שלי".

האם אני הגוף שלי?

אבל מדוע אנו מגבילים את ה"אני" שלנו, לגבולות הגוף? נניח שאנו במכונית? מדוע איננו מזהים עצמנו בתור המכונית? מדוע איננו אומרים "אני המכונית"?
התשובה הפשוטה שאתם עשויים לענות היא: "בגלל שאני עדיין אני גם כשאני לא בתוך המכונית. גם כשהמכונית מושמדת, אני עדיין קיים. מכאן שאינני המכונית."

במילים אחרות, הדבר שהוא אני חייב להיות, קבוע בכל מקום בו אני נמצא.
לכן הגוף הוא אני, כי הגוף נמצא בכל מקום בו אני נמצא………
או שאולי לא.

אז בואו נבדוק האם זה נכון, ועל מנת לעשות זאת, אנו נצטרך לעשות ניסוי מחשבתי קצר.
אני רוצה לבקש מכם לדמיין שאיבדתם את כף ידכם. אינכם צריכים לדמיין איך זה קרה או למה. פשוט דמיינו בעדינות שכבר אין לכם את כף ידכם. כעת, בזמן שאתם עושים זאת, שאלו את עצמכם האם אתם עדיין אתם?….. או שאתם מישהו אחר?
וזה די ברור שתענו שאתם עדיין עצמכם. בדיוק כפי שהמשכתם להיות אתם בלי המכונית, אתם ממשיכים להיות אתם ללא כף היד. זה אומר שכף היד היא שלכם אך היא איננה אתם.
כעת המשיכו לדמיין עצמכם ללא כף רגל, רגל, כלייה, אוזן…. ובדקו האם אתם עדיין אתם. ניתן בקלות ליישם את התרגיל הזה כמעט על כל חלקי הגוף, ולמעשה יש המון אנשים שיכולים להעיד על כך, כיוון שהם איבדו חלקים מגופם אך נשארו הם עצמם.

מי אני? אני אינני הגוף

אז מצאנו משהו מדהים! ה-"אני" הוא לא הגוף. אני אינני הגוף שלי!

(ובכן, לפחות לא רוב החלקים שלו. זה עשוי להיות יותר קשה לבחון האם אנו איננו המוח, לדוגמא, אבל אני מתייחס לנקודה זו בסרטון נפרד: "האם אני המוח?")

אז מהו בעצם ה"אני"? מי אני?

האם אני הנפש?

ובכן, אולי אני השכל, הנפש?
השכל, הנופש, או מה שאני מעדיף לקרוא לו "העולם הפנימי", מורכב בעיקר משלושה דחפים עיקריים, המגיעים מהזיכרון שלנו, או מהתפישה בהווה.
דחפים אלו הם:
תחושות – המגיעות מחמשת החושים
רגשות – כגון כעס, פחד, אהבה וכדומה.
ומחשבות.
ההרכב הייחודי של שלושת אלו יוצר את מה שאנו קוראים לו ה"אישיות" שלנו.

זה די קל עבורנו לדמיין עצמנו כנפש נפרדת מהגוף הפיסי. כולנו ראינו סרטים כמו "אווטר (2009)", "ביג (1988)" ו"גן העדן יכול לחכות (1978)", שבהם אדם חי בגוף אחר בעודו נשאר הוא עצמו.

אם כן, האם אנו הנפש?

קודם כל אני יכול לראות שהמחשבות, הרגשות והתחושות שלי משתנים כל רגע, ולכן הם אינם יכולים להיות אני. זוכרים…? הדבר שהוא אני חייב להיות קבוע בכל מקום בו אני נמצא. אם אני יכול לאבד או לשנות חלק ממני ולהישאר עצמי, אז החלק הזה איננו אני. זה תקף לחלקים פיזיים ולחלקים נפשיים באותה המידה. אני עצוב, ואז אני מפסיק להיות עצוב, ובשני המקרים אני אותו אני.
אפילו המכלול של הרגשות והזיכרונות, לו אנו קוראים אישיות, אינו יכול להיות אני, כיוון שהוא משתנה עם הזמן: כתינוק לא היו לי הזיכרונות והמחשבות שיש לי כעת, אך התינוק הזה היה אני.

מי אני? אני אינני הנפש

האם אני משהו אחר?

אך, אם אני לא הנפש, אז מי אני?

אז בואו ונעמיק את החקירה שלנו, וכדי לעשות זאת נוכל להסתייע במשפטים מהסוג הבא:

"אני שומע את המחשבות"
"אני חווה שמחה" (רגש)
"אני מרגיש קרירות" (תחושה)

אנו יכולים לראות במשפטים אלו שה"אני" נפרד מהמחשבות, מהרגשות או מהתחושות. זוהי אינה רק צורת התבטאות, זהו תיאור מדויק של התופעה הפסיכולוגית המתרחשת בתוכנו. ישנה המחשבה, הרגש או התחושה, וישנו ה"אני" ש"מתבונן" או "חווה" את המחשבה או הרגש הזה.

מה שהרגע הצגתי עשוי להיות קשה להבנה, בגלל שהוא מאוד עדין: ברקע של העולם הפנימי שלנו, קיים רובד נוסף. הרובד של ההתנסות.
אתם לא צריכים להאמין לי. בדקו בעצמכם. עשו את התרגיל הפשוט הבא:

עצמו את העיניים ודמיינו בית. אתם לא צריכים לדמיין תמונה ברורה. מספיק שתראו משהו, אפילו מטושטש.

ניסוי מחשבתי - מי אני באמת

כעת, הסתכלו על התמונה שבראשכם. האם אתם רואים אותה?
אם כן, שאלו עצמכם:
"מי הוא זה שרואה את התמונה?"
"מה הוא הדבר אשר רואה את התמונה?"

אם עשיתם את התרגיל, ועשיתם אותו ברצינות, יכולתם בקלות לענות על השאלה הראשונה "מי רואה את התמונה?". והתשובה היא: "אני – אני רואה את התמונה".
ומהו הדבר אשר רואה את התמונה? זה לבטח לא תחושה ולא רגש. זוהי גם לא מחשבה, הבית הוא המחשבה.
הדבר שרואה את הבית הוא "המתבונן". "החווה"

מי אני? אני המתבונן

אז אתם רואים, הנפש וה"אני" החווה אותה, אינם אותו הדבר.
אני אינני הנפש.
אני הוא ה"חווה"

ישנה מילה בשפה המדוברת לאותו הדבר שקראתי לו החווה, והיא: תודעה.
אך לרוב משתמשים במילה תודעה במשמעויות שונות, כגון אינטליגנציה או מחשבה. לכן, מעתה, כשתראו שאני משתמש במילה תודעה, דעו שאני משתמש בה במשמעות מאוד מסוימת:

"היכולת להתנסות, להיות מודע ל…"

האם יש משהו בראשיתי יותר מהתודעה שהוא האני האמיתי?

אני עדיין לא מצאתי משהו כזה.
אנחנו יכולים להגיד "אני מתבונן בתודעה שלי", אך למשפט הזה אין כל משמעות.
לכן, בנקודה, זו, זוהי התשובה שלי לשאלה "מי אני?":

אני הינני התודעה

להרשמה לערוץ הוידאו של Lucid Thinking לחצו כאן 
  • Pingback: האם אני המוח?(מי אני - העמקה) • Lucid Thinking (חשיבה צלולה)()

  • Aharon

    אתה ואני וכולם נשמות רוחניות שה׳ ברא אותנו והלביש אותנו בגוף גשמי כמו שכתוב ״ ויפח באפיו נשמת חיים״ הנשמה היא לא הגוף כמו כמו שהגעת למסקנה אבל היא מחוברת לגוף בקשר אמיץ וניסי שה׳ עשה שרוח וחומר ישארו ביחד ולא יפרדו עד העת שתצטרך הנשמה לעזוב את הגוף ולהמשיך לעיקר שליחותה ה׳ יצר את הגוף מ248 אברים ו365 גידים כנגד 248 מצוות עשה שיש בתורה הקדושה ו365 מצוות לא תעשה . הנשמה מחולקת לשלושה חלקים נפש, רוח , נשמה, משכן הנפש הבהמית נמצאת בכבד , הרוח שוכנת בלב והנשמה במוח כנגד מעשה דיבור ומחשבה הגוף והנשמה ביחד צריכים לקיים את השליחות כי רק על ידי הגוף הגשמי יכולה הנשמה לקיים את המצוות ולעמוד בניסיון אליו נשלחה שהוא לחקור למה באה לעולם ומה שליחותה . כל זה בקיצור נמרץ שכל המקורות בתורה הקדושה (ספר הוראות היצרן של האדם) ששם תמצא עוד הרבה תשובות לשאלות אפילו יותר קשות ולכל החקירות שאתה צריך לדעת. שיהיה בשורות טובות ונזכה לביאת משיח צדקינו ובניית בית מקדשנו במהרה בימינו אמן

  • haya shemtov

    היי, זה מאוד מעניין מה שאתה מציג. על מה אתה מתבסס בדיוק?מניין למדת את הדברים הללו? שאלה נוספת: אתה מפריד בין מחשבות, חושים ותחושות, האם הפרדה זו אינה מושגית בלבד ומהווה פישוט? האם חויית רגש במנותק ממחשבה? למשל, אם אדם סוטר לרעהו (חלילה) האם לא יחווה כאב, הפתעה, עלבון, מתח, רצון להגיב בחזרה וכו'. האם ההפרדה לשלשה אינה מפשטת את החוויה הכוללת, ומאבדת מכלול שאינו בר פירוק? דוגמה נוספת: אדם מתבשר בשורה ובטנו מתהפכת בקירבו. לו היינו מבטלים את מימד החישה, האם אתה סמוך ובטוח שנותר רגש?

    • חיה שלום, ותודה על שאלתך.

      את הדברים שאני מציג אני מבסס על 15 שנות מחקר הן אישי והן עם עמיתים שונים בתחום התפתחות האישית והמודעות העצמית.

      רוב החוויות שלנו אכן מורכבות משילוב של רגשות תחושות ומחשבות, אך הללו הם שלושה מרכיבים נפרדים.

      ניתן לחוות תחושות ללא רגש או מחשבה (למשל לראות צבע אדום – זוהי תחושה של חוש הראיה. אין חובה שתתלוה אליה פרשנות שכלית או רגש של חיבה או סלידה)

      ניתן לחשוב מחשבות שלא יעוררו רגש או ולא יהיה קשורות לתחושה. למשל נסי לפתור את התרגיל 12+8. זוהי מחשבה שאינה כוללת בהכרח רגש או תחושה.

      לגבי הרגשות, רובם מתעוררים אצלנו כתגובה על תחושה או מחשבה מסויימת. למשל על ידי חיוך או הזכרות באירוע משמח. אך על ידי תרגול מסוים ניתן ללמוד לעורר רגשות באופן ישיר, גם מבלי צורך לדמיין או להשתמש בחושים.

      • haya shemtov

        תגובתך מעניינת מאוד – אתה חוקר מזה 15 שנים יחד עם עמיתים לתחום.
        מה מקומכם בקהילה המדעית? על אילו יסודות אתם נסמכים?
        למחקר כגון זה לא נדרשת חדשנות טכנולוגית, מכשור יחודי, ידע בלעדי וכו' התחום זמין לכל אדם משחר ההסטוריה. ודאי נתקלתם בדיסיפלינה קיימת ומשנה סדורה. האם בכל זאת תוכל לפרט עוד, להפנות לבבילוגרפיה וכו'. או שמה מחקר זה הנו באמת ראשוני, או נעשה במנותק מרקע כלשהו?

        הדוגמאות שהבאת אכן ממחישות ומאירות עיניים, אך אין בהם הוחכה כוללת ומוחלטת.
        לעניין השילוש חישה-רגש-מחשבה, ננסה להביט מזוית שונה.
        נניח לעניין החישה ונתמקד במחשבה ורגש בלבד.
        האם ביכולתך להגדיר בדיוק רב את שני המושגים? להראות שהם אינם חופפים כלל, ואין בילתם בראי המתבונן (להוציא חישה)?

        • הי חיה,

          בקהילה מדעית אני מניח שאת מתכוונת למחקרים מדעיים שנועדו למטרות פרסום ציבורי.

          לא כל המחקרים המדעיים הם למטרות אלו. יש מחקרים מדעיים המתבצעים במסגרת חברות פרטיות, עבור הממשלה, הצבא, ויש גם אנשים העוסקים במחקר למטרות פרטיות.

          המחקר שלי לא נועד למטרות פרסום ציבורי מדעי. זהו מחקר שאני מבצע קודם כל עבור עצמי כדי לקבל תשובות לשאלות שמעניינות אותי. (רק כעת בחרתי לשתף חלק מהממצאים שלי. את אלו שניתן להסביר בצורה פשוטה.)

          מחקר מדעי ציבורי מטרתו לאסוף נתונים שניתן יהיה לשתף עם אחרים, ולכן הוא מוגבל בכלים העומדים לרשותו.

          למשל, אינטרוספקציה (התבוננות עצמית), איננה תקפה במחקר מדעי כיוון שרק לי יש גישה לנתונים בהם התבוננתי, ולא ניתן לשתף אותם עם אחרים, כמו שניתן לשתף נתונים חיצוניים כגון, לחץ דם טמפרטורה וכו'.

          רבים גם שוללים את המהימנות של אינטרוספקציה כיוון שהמחשבה שלנו איננה מספיק מדוייקת וכפופה להטיות קוגניטיביות ורגשיות.

          וזה אכן נכון, כי המחשבה, כמו כל כלי מדידה שהוא דורשת כיול. לא מספיק להתבונן בתהליכים הנפשיים, צריך לגם לדעת איך להתבונן ולהיות מסוגל להפריד בין נתונים לפרשנות, וזה דורש אימון.

          אך באמצעות אימון מסוים ניתן להפחית משמעותית את ההטיות הקוגניטיביות והרגשיות, ואז יש כלי מחקר מאוד עוצמתי:

          נניח שרוצים לבחון איך קפה משפיע על הגוף. לגוף יש יכולת לשדר לי אינספור נתונים תחושתיים מכל נקודה בגוף, בזמן אמת, ואני אקבל המון נתונים על איך הקפה משפיע על הגוף שלי. כמות נתונים ששיטות מחקר חיצוניות, כגון בדיקות דם, לא מסוגלות להפיק.

          כמובן גם יש את העניין שכל אדם אחר, ומה שמתרחש אצל אדם אחד איננו בהכרח ניתן להשלכה על כלל האנשים, ולכן עבדתי יחד עם אנשים שונים מהתחום, כדי להשוות תוצאות.

          אני קורא לזה מחקר ולא פילוסופיה, כיוון ששיטת המחקר בה אני משתמש כוללת ממש ביצוע ניסויים כדי לקבל תשובות לשאלות השונות, אך אופן המדידה של תוצאות הניסויים היא לרוב על ידי אינטרוספקציה (אך לא תמיד).

          אני בהחלט נעזר בדיסיפלינות קיימות כדי לכוון את המחקר שלי. יש המון ידע אודות הנפש שהתגלה על ידי אנשים שונים שהשתמשו בטכניקות מדיטטיביות שונות לשם חקירה עצמית.

          העקרון המנחה אותי הוא לבחון הכל, לא לשלול דבר, אך להאמין במשהו רק אחרי שהצלחתי לוודא אותו בעצמי.

          (אגב זו תמיד הייתה גישת המחקר שלי, עוד כשלמדתי פיזיקה ומתמטיקה בתיכון. מעולם לא הסכמתי לקבל נוסחא מבלי שניתנה לה ההוכחה. ואם המורה לא רצה או לא ידע להוכיח אותה, הייתי מחפש

          את הפיתוח של הנוסחא בספרים, ואם גם שם היא לא הייתה נמצאת, הייתי מפתח אותה בעצמי. אם לא הייתי מצליח, אז הייתי משאיר בתוכי את הספק שיתכן והנוסחא איננה נכונה)

          לשאלתך, רגש ומחשבה הן שתי תופעות שונות מאוד. לכל אחת מהן יש גם דרגות ואיכויות שונות. כל הגדרה שאתן לך תוכל להיות לכל היותר אמצעי הכוונה לתופעות אלו, אך כדי באמת להבין מה

          ההבדל בינהן עליך להבין את ההבדל בינהן מתוך התנסות ישירה.

          בתור התחלה כדי להבדיל בינהן אני יכול לתת לכך את ההכוונות הבאות:

          מחשבה היא בעיקרה השוואה. התוצאה שלה היא כן או לא. האם 1+1=2, האם עליי לבחור באפשרות א, או ב וכדומה.

          אך גם דמיון הוא פונקציה של המחשבה. היכולת לתכנן קדימה או לדמות דברים בעיני רוחנו.

          רגש הוא בעיקרו דחף של משיכה או דחייה. "אני אוהב" או "אני לא אוהב", "מוצא חן בעייני" או "לא מוצא חן בעייני". אהבה, שמחה, התלהבות הם רגשות משיכה. כעס, פחד, עצב הם רגשות דחייה.

          אך גם יש רגשות הרבה יותר עדינים שאין להם את התכונות הללו באופן מובק. למשל יופי הוא רגש, אמונה היא רגש.

          זה הרבה יותר מורכב ממה שאני יכול להסביר בכמה משפטים, וניתן למצוא הרבה דוגמאות לרגשות ומחשבות שלא יתאימו להגדרות הללו,

          אך זהו הבסיס ממנו אפשר להתחיל בכדי להבדיל בין שתי התופעות הללו.

  • ארי

    היי. מעניין מאוד!
    זורק כמה אסוציאציות –
    הזכיר לי ספר של הדאלי לאמה שנקרא "כיצד לראות את עצמך כפי שהינך באמת", שעוסק בדיוק בשאלה הזו.
    בשבילי, "אני", הוא בהס"כ רעיון. קונספט. כקונספט, אפשר להרחיב אותו (כלומר להכיל עוד מרכיבים בתוך ההגדרה) ואפשר לצמצם אותו (להפחית את המרכיבים ולרדד את ההגדרה). עבור חלק מהאנשים, המכונית שלהם היא בהחלט כן חלק מה"אני" שלהם. אני בטוח שהם חשים כאב מסויים – רגשי ואפילו לפעמים ממש פיזי – כשמישהו שורט להם את המכונית, כאילו שמישהו פגע באיבר מגופם. כך גם נכון גם לגבי המשפחה, המדינה או קבוצת הכדורגל שלהם.

    לעומתם אחרים יכולים להרגיש שאיברי גוף, אינם חלק מהקונספט שנקרא "אני". למשל, היבלת שצמחה לי על היד שלי. או דוגמא נוספת- התחושה שמרגישים טרנסג'נדרים כלפי איברי המין שלהם. בספר "האיש שחשב שאישתו היא כובע" מתואר אדם שמרגיש שאיברי גופו אינם שלו (הפרעה נוירולוגית).
    ומה לגבי המצב ההפוך – בסדרה "מסע בין כוכבים" תואר גזע שנקרא "בורג", שכל פרטיו אינם רואים את עצמם כיחידים אלא כחלק מיחידה אחת אורגנית. הם פועלים כקבוצה, ללא תודעה פרטנית. האם אפשר "לחנך" ילדים ואנשים לחיות ללא רעיון ה"אני"? כך שכל אחד יזהה את עצמו כאיבר בתוך קבוצה? האם כך כל פרט לא יחווה חרדת מוות?

    ועוד דבר אחרון- למי שלא ראה, שווה לשמוע את ההרצאה בTED של ג'יל בולטי טיילור, חוקרת מוח שעברה שבץ מוחי שאיפשר לה להבין את תפקידם של החלקים השמאליים והימניים של המוח באותה חוויה אינטגרטיבית שקוראים לה "אני".
    https://www.ted.com/talks/jill_bolte_taylor_s_powerful_stroke_of_insight?language=he

    • הי ארי,

      תודה על תגובתך.

      אכן, מה שאנו קוראים לו "אני" בדרך כלל הוא תפישה של עצמי הבנויה מרגשות ומחשבות לגבי מהו אני ומה אינו אני.

      ההפרדה הזו היא אכן מלאכותית והיא אף ניתנת לביטול, כפי שמוצגת בעדות של גיל בולטי טיילור. זו גם הסיבה שבבודהיזם או בזן טוענים שאין אני.

      אך בבסיס של כל תפישות האני האשלייתיות, קיים רכיב שכשלעצמו הוא איננו תפישה.

      זהו המתבונן. (אני קורא לזה תודעה)

      זוהי הזהות העמוקה ביותר שלנו. החלק בנו שאינו משתנה או כפוף לתפישה זו או אחרת.

  • Yair Cheshin

    ראיתי את הסרטון הראשון, עשוי יפה מאוד.
    בהצלחה.

  • Yuli Shoshan

    אהיה אשר אהיה

  • Eran

    היי, נהניתי לראות ולחשוב,
    נדמה לי שפספסת כמה הבחנות חשובות, שבחלקן כבר זכו להתייחסות בתגובות:

    1. השאלה מי אני, אינה זהה לשאלה מה אני. ולפיכך גם התשובות שונות.
    אני קיבלתי את הרושם שבעיניך שתי השאלות אינן מובחנות, כאשר לדעתי הן כן: השאלה מי עוסקת בזהות, ואילו השאלה מה עוסקת במהות. אם הבנתי נכון, שאתה מתעניין יותר במהות, אז בעיני השאלה ״מי אני״ מסיחה את הדעת לכיוונים לא רלוונטיים של זהות.

    2. השאלה מה אני אינה זהה לשאלה מהו האני, ולראייה, התשובות לשתי השאלות הללו לרוב שונות: מה אני? בן אדם. יצור חי. יונק. גבר. אזרח. מהו האני? – הגוף שלי. הנפש שלי. החוויה שלי. המוח שלי. השאלה מה אני קרובה לשאלה מי אני במובן זה שגם היא עוסקת בסיווג. אפשר לרוב להחליפה בשאלה, לאיזה סוג אני משתייך.

    3. השאלה מהו האני, אינה זהה לשאלה מהו הדבר שאליו מתייחסים כל בני האדם כשהם מתחילים משפט כלשהו במילה אני, כיוון שמשפטים רבים שמתחילים במילה אני, אינם מתייחסים כלל למהות: אני רעב (הגוף שלי זקוק להזנה). אני גבר (סיווג). אני ערן, נעים מאוד.

    גם משפטים שעוסקים בחוויה (חושים, זיכרון, רגשות, צרכים, מחשבות) ומתחילים במילה אני, לא בהכרח מבטאים את הדבר שהינו האני, אם כלל יש דבר כזה. בסופו של דבר, לפי המדע שאתה בוחר לא להתייחס אליו ואל ממצאיו באופן ישיר, אלא קצת לעקוף אותו, התודעה מורכבת מכמה מבני מוח. אותו ״אני״ שרואה את הבית, מורכב מהקורטקס הויזואלי, שהוא בסך הכל עוד איבר בגוף שלנו (ולפיכך לא האני), מאיזור נוסף במוח שקשור לזיהוי שמדובר בבית (עוד איבר), מהזיכרון שלנו של מהו בית (ולדבריך הזיכרון אינו האני) – יוצא שביטלנו את כל מה שיכול להיות אני, בדוגמא שלך.

    כשעושים רדוקציה לתופעה, והאני הוא בסופו של דבר תופעה, לא בהכרח מתקרבים למהות, אבל בהכרח מאבדים מידע, לרוב לטובת הסקת מסקנות מועילות. למה לא בהכרח מתקרבים למהות? במקרה הזה לפחות ניסיתי להראות שאם ממשיכים ברדוקציה לפי אותה דרך בה התחלתה, נשארים עם כלום. אז האם לפחות יש תועלת ברדוקציה שעשית? לא ראיתי את סרטוני ההמשך אבל אני מקווה שכן. בעידן האינטרנט בו אנשים רואים סרטון אחד וממשיכים הלאה אם אין משהו שתופס אותם ממש חזק – הייתי במקומך מציג כבר בסרטון הזה לפחות תועלת אחת מרשימה שהרווחת מהרדוקציה שלך.

    אשמח לתגובתך 🙂

    • הי ערן,

      תודה על תגובתך

      1-2,

      אם אשתמש במינוחים שלך, הסרטון מי אני, עוסק בשאלה "מה אני" (כלומר אבחנה בין מי או מה אני, ומהו "לא אני"). סרטון ההמשך, מהי תודעה, עוסק בשאלה "מהו האני". כלומר הצגת מאפיינים ותכונות שונות של האני.

      (השאלה "מה זה" באופן כללי, היא שאלה שמחפשת תכונות ומאפיינים של תופעה מסויימת. מה זה תפוח? תפוח זה פרי, שגדל על עץ, במדינות קרות, מקורו באסיה…. כלומר הצגת התכונות והמאפיינים של התופעה)

      3 אני בהחלט מבין ומסכים עם מה שאתה אומר, אך זה רק על פני השטח. נדמה לנו שאנחנו מתייחסים להיותנו, גוף, גבר ערן, אך למעשה אנחנו מתייחסים לדבר איתו אנו מזהים את עצמנו באותו הרגע.

      קיימת בתוכנו תופעה ייחודית שקוראים לה "אני". האני הזה הוא אינו מחשבה, רגש או תחושה. הוא תודעה. דבר שיכול לחוות חוויה מודעת. אחת התכונות של ה"אני" הזה הוא שהוא חווה את כל מה שמוקרן עליו. (תוכל לראות על כך הסבר נרחב בסרטון מהי תודעה)

      כשאנשים אומרים, אני גוף, אני גבר, אני ערן, הם חווים חוויה המורכבת משני דברים – חווית האני וחווית הזהות של האני. לרוב הפילוסופים אינם יודעים לעשות את האבחנה הזו. בסרט שלי אני מבחין בין השניים ומעביר את המיקוד מחווית הזהות לחווית האני, כיוון שהזהות איננה האני, ורק חוויות ה"אני", יכולה

      להצביע עבורינו לגבי מהו האני. אך האני עצמו אינו חוויה.

      אני כן מתייחס למדע, בסרטון השני והשלישי. המדע אינו יודע להסביר מהי תודעה. הוא רק יודע להסביר מה משפיע על התוכן שלה, כלומר ההתאמות (קורלציה) בין שינויים במוח לבין שינויים בתוכן התודעה (רגשות, תחושות מחשבות). אך גם בין הפעילות במחשב שלך למה שקורה על גבי מסך המחשב יש קורלציה מלאה,

      אך אתה יודע שהמידע המוצג לך על המסך לא נובע מהמחשב עצמו אלא מרשת האינטרנט.

      מתשובתך אני מאמין שפיספסת את הדבר החשוב ביותר בסרט מי אני. הדבר החשוב ביותר הוא הניסוי של ההתבוננות בבית. האם ביצעת אותו?

      הבן בבקשה, שכל שאר הסרטון מתבסס על מידע התנסותי שיש לכל האנשים ולכן הדוגמאות שם ניתנות להבנה בצורה לוגית. לעומת זאת, הניסוי הזה מאפשר, למי שעושה אותו ברצינות, להתבונן בתופעה חדשה שרוב האנשים אינם מכירים. אם לא עושים את הניסוי ולא מגלים את התגלית שהוא מכיל,

      זה עשוי להראות כאילו מדובר בטריק סמנטי. לכן עשה את הניסוי ברצינות. שאל את עצמך מי מתבונן בבית ומהו הדבר שמתבונן בבית וחפש את התשובה.

      • Eran

        תודה על תשובתך,
        לא מרגיש שהתייחסת ישירות מספיק לחלק מהדברים שהעליתי:
        1. לא ראיתי בתגובתך התייחסות שלך להבחנה או לחוסר ההבחנה בין מי אני לבין מה אני.
        2. מלבד זה שכתבת שההתייחסות לשאלה מהו האני היא בסרטון הבא, לא ראיתי שהתייחסת לחוסר ההבחנה בין שתי השאלות מה אני / מהו האני, עליה הצבעתי בסרטון הזה.
        3. בוודאי שאנחנו מתייחסים לדבר איתו אנו מזהים את עצמנו באותו הרגע, הרי אותו הרגע, ההווה, הוא הרגע היחיד שיש לנו אי פעם. האם התודעה שלנו נשארת קבועה לאורך רגעי חיינו? לא. האם התודעה שלנו, כאשר אתה מפשיט אותה מהגוף, מהזכרונות, מהחושים וכל זה, נבדלת מתודעתם של אחרים? לא. אז למה התודעה היא האני ולא ההוא? אתה חוזר ואומר ״האני הוא תודעה״ אבל לחזור שוב ושוב על טיעון זה לא משכנע במיוחד.

        לגבי דבריך שהמדע לא יודע להסביר מהי תודעה, זו טענה שדורשת סימוכין. מחיפוש קצר בגוגל של המשפט: what is consciousness according to science, מצאתי המון הסברים של מדענים לגבי מהי תודעה. האם קראת את כולם? ואפילו אם המדע לא יודע להסביר מהי תודעה, זה לא אומר שאין מקום להתייחס אליו ולכל מה שהוא כן יודע בנושא מסויים, כאשר אתה יוצר סרטון עיוני בנושא זה.

        תתפלא, דווקא ביצעתי, ברצינות, את הניסוי של ה״התבוננות״ בבית. השאלה לשתי התשובות הללו היא: אף אחד לא רואה את הבית. אני *מדמיין* את הבית, ומה שמדמיין את הבית הוא המוח שלי, או ליתר דיוק, חלקים מסוימים במוח שלי המשתפים פעולה ומידע זה עם זה. איך זה מקדם אותי?

        • הי ערן,
          אנסה לענות על תשובתך.

          1) לא התייחסתי לשאלה "מי אני", על פי המינוחים שלך, כיוון שבעיני זו שאלה מלאכותית. אין לה קיום ממשי.
          אם נצביע על כלב מבוית ונשאל "מי זה", נוכל לענות "זה שוקי". אם נצביע על כלב משוטט בטבע, לא נוכל לשאול מי זה, או יותר נכון, התשובה תהיה "הכלב הזה".
          השאלה "מי אני", או "מי זה" מתייחסת לזהות שאנו מייחסים לדבר מסוים במחשבה שלנו (לרוב לבני אדם, אך גם לחיות בית, לדמויות בסרטים מצוירים ועוד) , אך אין לה קיום ממשי בעולם התופעות.

          2) איזו התייחסות תרצה שאתן? שאל אותי שאלה ספציפית ואשתדל לענות עליה.

          3) נוכל להבין אחד את השני לגבי שאלה זו אם נבין על איזו תופעה אני מצביע כשאני משתמש במילה "תודעה". התופעה עליה אני מצביע היא קיומו של מתבונן או חווה שהוא שונה מהתוכן שהוא חווה.

          המחשבות מתחלפות כל רגע, הרגשות והתחושות גם, אבל מי הוא זה שחווה אותן?

          זוהי אבחנה מאוד עדינה. לא ניתן להבין אותה בשכל, יש להתנסות בחוויה שמאשרת את קיומו של מתבונן הנפרד ממושא ההתבוננות או החוויה.
          כתבתי על כך מאמר הרחבה בקישור זה: http://lucidthinking.org/why-is-the-experiencer-separate-from-the-experience/
          אם תצליח לחוות בעצמך את החוויה שאני קורא לה "המתבונן", הרבה דברים שאני מסביר יהיו ברורים. בלעדי זה, זה ישמע לך כאילו אני מדבר שטויות. לך תסביר למישהו משנת 1000 לספירה שהארץ עגולה. שום הסבר לא יעזור. אין לא שום התנסות שיכולה לתמוך בכך.

          לא עשיתי את הסרטון כדי לספק תימוכין חיצוניים. אני רוצה להוביל אנשים להבין דברים בעצמם.
          זה שמדען פלוני טוען משהו, או שפילוסוף אלמוני טוען אחרת זה לא מעניין אותי. מעניינת אותי הטענה שלהם ולא התואר או המוניטין שלהם.
          אם הטענה שלהם מבוססת אז אני יכול להציג אותה בסרטון. אינני צריך להציג את מי טען אותה.
          ואכן הסרטים שלי מבוססים על לוגיקות שהתגלו גם על ידי רבים אחרים. אני לא יחיד סגולה.

          אני מכיר המון הסברים "מדעיים" לגבי מהי תודעה. אני כותב "מדעיים" במרכאות כי כשאני קורא אותם אני מבין שהם לא הבינו את האבחנה העדינה בין "התנסות מודעת" לבין "עיבוד מידע".
          הטענה שהמדע לא יודע להסביר מהי תודעה מוכרת בשם "the hard problem of consciousness",
          https://en.wikipedia.org/wiki/Hard_problem_of_consciousness
          אך התוודעתי למינוח זה רק לאחר שיצרתי את הסרטן.

          אני מבין מדוע לדעתך חשוב שאתייחס לדעות וגישות אחרות, אך הבחירה למה להתייחס נובעת בהתאם למטרות שלשמן אני יוצר את הסרטים. אלו מטרות שונות ממה שאתה עשוי לחשוב.

          • Eran

            תודה על התשובה!

            1. השאלה מי אני היא שאלה של זהות, לא לפי המונחים שלי, אלא מהגדרתה. ברגע שבחרת להשתמש בה, לאורך כל ההרצאה/סרטון שלך, הסטת את תשומת הלב לכיוונים של זהות. לנקודה זו לא ראיתי שהתייחסת עד כה

            2. האם אתה מסכים להבחנה שלי בין מה אני לבין מהו האני? ואם כן, מדוע לא דיברת על הבחנה זו בסרטון שלך?

            3. אני חושב שאני מבין היטב את כוונתך במילה תודעה. אני חושב שאני מצליח גם לחוות את החוויה של המתבונן. אבל זה לא משכנע אותי שהאני = תודעה.
            כדי לשכנע אדם משנת אלף לספירה שהארץ עגולה, אני יכול להראות לו כל אחת מעשרות ההוכחות של היוונים הקדמונים שגילו זאת כבר במאה החמישית לפני הספירה והוכיחו זאת כבר במאה השלישית לפני הספירה. כל ההסברים האלה יעזרו. יש לו מגוון התנסויות שיוכלו לתמוך בכך.

            קראתי את הערך בויקיפדיה שהפנית אותי אליו, ולמיטב הבנתי, ״הבעיה הקשה של התודעה״ אינה, כפי שניסחת זאת, טענה, לפיה המדע לא יודע להסביר את התודעה, אלא הקושי של המדע להסביר מדוע וכיצד יש לנו קואליה. אגב, באותו ערך ובערכים קשורים (למשל קואליה) יש הרבה מאוד ביקורת כלפי הטענה שהקושי הזה הוא אכן גדול במיוחד.

            מן הסתם הבחירה שלך למה להתייחס נובעת ממטרותיך. אבל אם, כדבריך, מטרתך להוביל אנשים להבין דברים בעצמם, אולי כדאי שתציג בפניהם את התמונה המלאה, או לפחות, לא תמונה מגמתית?

  • Pingback: Video: who am I - Hebrew • Lucid Thinking (חשיבה צלולה)()

  • אריאל אוברשטיין

    שלום צור

    מאוד נהניתי מהצפייה בסרטונים!
    למה אי אפשר לקבל בפשטות את העובדה שאנחנו משתנים כל הזמן ואין "אני" קבוע, או שה"אני" משתנה כל הזמן?
    ואיך אתה יודע על התודעה שהיא ריקה וקבועה וזהה אצל כולם?

    • הי אריאל, תודה על שאלתך.
      ההגיון הפשוט והנסיון שלנו אומר שאנחנו משתנים כל הזמן ואין אני קבוע, אך אם אתה מתעמק במסקנה זו אתה מגלה שהיא בעיתית:
      נניח שכילד אני שמח מאושר ונחמד לאחרים. כיום כמבוגר אני דכאוני ולא נחמד לבריות.
      האם הילד והמבוגר הם אותו אני?
      אם כן, אז למה? הרי התכונות הנפשיות שלהם שונות לחלוטין. למה שנקרא להם אותו "אני". למה שלא נחשוב שמדובר בשני אנשים שונים? חייב להיות משהו בינהם שנשאר קבוע כדי שנתייחס אליהם כאותו אחד.
      אם לא, הרי ש"אני" הוא מושג חסר משמעות. אנחנו משתנים כל שניה. אף רגע אנחנו לא אותו הדבר. אז למה אנחנו משתמשים במושג אני? יתרה מכך, למה אנחנו מרגישים "אני"?

      אני יודע שהתודעה ריקה, קבועה וזהה אצל כולם, כיוון שזה מה שמראים כל הנתונים שיש ברשותי אודות התודעה. זה פשוט. אנחנו יודעים שלימונים הם צהובים ולא סגולים כי תמיד אנחנו רואים לימונים צהובים ואף פעם אנחנו לא רואים לימונים סגולים. זה לא סותר את האפשרות התיאורטית שאולי קיים לימון סגול. במידה ותימצא העדות לכך נוכל לעדכן את התיאוריה שלנו.
      התודעה היא במילה אחרת "המתבונן" או "החווה". היא איננה רגשות, היא איננה מחשבות ואיננה תחושות.
      כל האישויות שלנו בנויה ממחשבות רגשות ותחושות. למעשה כל העולם בנוי ממחשבות רגשות ותחושות, כיוון שאין שום דבר שאתה מכיר שאיננו מחשבות רגשות ותחושות. קח לדוגמא כסא. איננו מכירים את הכיסא, אנו מכירים את התמונה של הכסא בראשנו, את התחושה של העץ, את המחשבות שיש לנו אודותיו (כגון איך הוא בנוי, ממה הוא עשוי וכדומה) והרגשות שיש לנו כלפיו (האם הוא מוצא חן בעיננו או לא).
      כדי להבין את מהות התודעה יש להבין מה היא במצבה הבסיסי, כלומר לפני שמוצגים עליה רגשות מחשבות או תחושות מסוימות.
      מהי בעצם תודעה ללא רגשות תחושות או מחשבות. מה יש בה?
      התשובה היא כלום. אם נהיה מדויקים, שום דבר שאנחנו יכולים לראות או לחוות. תודעה ריקה עבורינו זה חוסר הכרה. ריק מוחלט.
      אם התודעה במהותה הינה ריקה (וזה מה שידוע לנו כרגע), אז היא אינה יכולה להשתנות.
      חשוב על החלל (החלל החיצון). האם הוא יכול להשתנות? הרי במהותו הוא כלום. איך כלום מסוג X יכול להפוך לכלום מסוג Y.
      אם היא אינה יכולה להשתנות הרי היא קבועה.
      אם היא חסרת תכונות, כיוון שהיא ריק, אז היא ריק אצל כולם, ולכן היא זהה.

      אם נרצה להכנס יותר לעומק לשאלה הזו נוכל לשער שייתכן שגם לתודעה יש תכונות משתנות.
      בוא נחזור לדוגמא של החלל. באופן תיאורתי אנו יודעים שגם המרקם החלל יכול להשתנות ולהתעוות.
      רק לאחרונה אישרו את קיומם של גלי כבידה שבעצם מראים שהמרקם של החלל יכול להתעוות בצורה גלית.
      זה רק מצביע על כך שהחלל איננו ריק במובן המקובל של המילה. הוא חייב להיות "משהו", כי אם הוא לא היה משהו לא היה מה שיוכל להשתנות.
      כך גם ייתכן שלתודעה, באופן תיאורטי, יש יכולת להשתנות, אך נכון לעכשיו אין ברשותי עדויות לכך.

  • אלידע רוזן

    שלום.
    הסרטון מעניין, תודה.
    האם ידעת שהרמב"ם היטיב לבטא את הרעיון הזה בכמה מילים פשוטות וקצרות?
    "דע, שנפש האדם אחת היא. ולה פעולות רבות, חלוקות".

    • תודה אלידע.
      התגלית שאני מציג איננה חדשה או שלי.
      זוהי תגלית שהייתה ידועה לאנשים רוחניים ממסורות רבות בעולם. ייתכן מאוד שגם הרמב"ם הכיר אותה.
      על ידי התבוננות פנימה, במיוחד באמצעות תרגול מדיטטיבי שנועד להשקיט את המחשבות, ניתן לראות שברקע של כל ההמולה הנפשית שלנו, קיים מתבונן יציב וקבוע. אותו מתבונן הוא מי שאנו באמת.

      • אלידע רוזן

        התרגול המדיטטבי וההתבוננות פנימה רק עוזרים לחשוף ולהיחשף לעובדות הפשוטות…
        העובדות יישארו קיימות גם אם לא נדע אותן 🙂